# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1969/2/

ואי אפשר לקבל תוכחה ומוסר ממוכיחי האמת הנ"ל, כי אם על־ידי אמונה, כי האמונה היא בחינת ידים לקבל המוסר על ידם. וזה הוא חותם למעלה מחותם הנ"ל, דהינו חותם הידין חותם החיצון. וצריך שמירה יתרה שלא יתקלקל חותם הזה הינו האמונה, שעל־ידי־זה חס ושלום יוכלו לקלקל חותם הפנימי הנ"ל, ואז נתקלקל שלום העולם חס ושלום, ועל־ידי קלקול האמונה חס ושלום, הוא בא לכפירות ולאמונות כזביות ולכמה מיני ליצנות, ואינו שומע כלל המוסר הנ"ל. ועל־ידי קלקול התוכחה והמוסר הזה, באים גרושין וטלטולים, ונעשים מחלוקות בעולם להפך משלום הנ"ל, נמצא שהאמונה היא העקר, עקר חותם העליון של הקדשה, והיא כלליות הקדשה, ואז ישמע ויקבל מוסר הנ"ל וישוב אל ה' וירחמהו, נמצא שנשמר כל הקדשה על־ידי אמונה {ונחתמת בבחינת חותם בתוך חותם}: