# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1969/5/

וכן צריך האדם שיהיה לו עזות דקדשה כנגד עצמו, דהינו נגד עזות הגוף שהוא עז וחזק כל־כך בתאוות ואין לו בושה מהשם יתברך. ועל־ידי עזות הגוף על־ידי־זה אין הנשמה יכולה לסמך עצמה ולהתקרב להגוף להודיע לו מהשגות שהיא משגת. {כי תוכל להלכד בתקף עזות הגוף מה שהוא עז וחזק בהתאוות.} כי בודאי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם כלל מחמת שהוא רחוק ממנה, מחמת עזותו שהוא עז וחזק בהתאוות. וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף לראות לזככו לשבר עזותו הרע של התאוות, כדי שעל־ידי־זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה להגוף, ולהראות לו מכל הארה ומכל השגה שהיא משגת שהגוף ידע גם כן ממנה. על־כן צריך עזות דקדשה לעמד נגד עזות הגוף. ועזות דקדשה היא בחינת קולות דקדשה. כי כל הקולות הן קול צעקה הן קול אנחה הן קול שופר הן קול זמרה הן קול צדיקי אמת ושאר כל הקולות דקדשה, כלם הם בחינת עזות דקדשה. ואפלו קול קשקוש המטבעות של צדקה זה הקול הוא גם כן בחינת עזות דקדשה, ועל־ידיהם משברין עזות הגוף: