# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1969/7/

וכן בכלליות בני אדם יש בחינת עצם ובשר. כי החכם האמת הוא בחינת עצם בחינת הנשמה להעם שהם למטה ממנו. וכשהם בבחינת בשר אצלו, אז שומעים הקול אנחה הינו קולו של החכם, ושוברת גופם, ועל־ידי־זה יוכל להתקרב אליהם בבחינת מקול אנחתי גו' כנ"ל. אך לפעמים גובר חס ושלום העזות דסטרא אחרא בפרט ובכלל. ועל־כן החכם האמת רחוק מהם ואינו יכול להאיר בהם, ולהודיע להם מההשגות הנפלאות שלו, כי על־ידי־זה אין דבקים העם להחכם כמו בחינת בשר להעצם. וכן הגוף רחוק כל־כך מהנשמה עד שאינו בבחינת בשר להעצם, ואינו שומע הקול כלל אפלו כשמתאנח וצועק להשם יתברך. כי מגדל רחוקו אינו שומע רק קול הברה, ואינו זוכה לשבר עזות גופו על־ידי־זה. וכן אין נשבר עזות העם על־ידי קול אנחה ותוכחה של החכם האמת, כי אין שומעין כי אם קול הברה. כי כשנתעורר קול דקדשה נתעורר כנגדו קול דסטרא אחרא, והיא קול הברה שנתעוררים העוונות וצועקין בקטרוגים חס ושלום. וצריכים לזה שמוש לשמש את החכם, שעל־ידי־זה נעשין בבחינת בשר להחכם לדבק בו, ועל־ידי־זה יזכה לשמע קולו, עד שעל־ידי־זה נתבטל העזות דסטרא אחרא. וכן על־ידי שמשמש הגוף להנשמה במצוות מעשיות, על־ידי־זה נעשה הגוף בבחינת בשר להעצם שהוא הנשמה, ושומע קול אנחתו וצעקתו של עצמו ויזכה לשבר עזות גופו על־ידי־זה כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכין לבוא לשלמות האמונה שהוא כלליות הקדשה שמקבלין מצדיקי הדור האמתיים: