# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2014/6/

גם כמה פעמים צריכין לשמח את עצמו על־ידי מלי דשטותא, מלי דבדיחותא, ומרבוי צרות האדם שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על־כן על־פי רב אין יכולין לשמח את עצמו כי אם על־ידי מלי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה כדי לבוא לשמחה. [אמר המעתיק: עין בזה בגמרא כתבות דף י"א: אהניה ליה שטותי לסבא. ופרש רש"י שהיה מתנהג כשוטה לשמח חתן וכלה: ובגמרא ערובין נ"ד ע"ב ברש"י דבור המתחיל באהבתה תשגה תמיד בשביל אהבתה תעשה עצמך שוטה ופתי וכו' וכו'. וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ויעלצו בך אהבי שמך. נמצא שמחה בה' היא מענין אהבתו יתברך כמובא בספרים הקדושים]. שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה. וגם למעלה נעשה מזה יחוד גדול על־ידי שמקשר האדם השמחה למחו ודעתו, ואז המח משחרר ויש לו ישוב הדעת. וזהו בחינת בדיחא דעתה (שבת ע"ז) שהוא דבר גדול. ויזכנו השם יתברך לזה תמיד אמן כן יהי רצון: [ועין בגמרא תענית כ"ב: שהגיד אליהו ז"ל לרב ברוקא על שני אחים שהם בני עולם הבא, ושאל אותם מה מעשיהם ואמרו לו שהם שמחים ומשמחים בני אדם מעצבותם. וגם שעושים שלום בין שנים שמתקוטטים זה עם זה על־ידי שמטריחים את עצמם במלי דבדיחותא לעשות שלום ביניהם. ופרש רש"י דהבאת שלום בין אדם לחברו היא אחד מהדברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא].