# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2022/3/

כשהצדיק האמת דורש ברבים, אזי קדם הבאור הוא מקשר את עצמו עם נשמותיהם ושופך שיחו ותפלתו לפני השם יתברך, ואזי תפלתו תפלת רבים ונתקבלת בודאי, כמו שכתוב: "הן אל כביר לא ימאס" (איוב לו, ה). ועל־ידי התפלה נתוסף קדשה למעלה ומעוררת לב העליון, ועל־ידי־זה ממשיך באור התורה שאומר להם. נמצא שיש לכל אחד מהנמצאים שם חלק בהתורה שמגלה להם אז, כי כל מה שיש אז יותר אנשים שם, אז תפלת החכם שמקשר את עצמו עמהם יוצאת מהרבה נשמות ביותר, ומוספת קדשה למעלה ביותר ומעוררת ביותר לב העליון, ונמשך משם התגלות ביותר, הכל לפי רב האנשים, וזהו החלוק בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי החכם בעצמו, כי השומע הזה בודאי נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת תפלתו כנ"ל, ויש לו חלק בבאור הזה כנ"ל. גם כל אלו האנשים העומדים בשעת הדרוש נכנע רשעתם על־ידי הטוב שבחכם הדורש. ולפי ההכנעה כן נכנעים האויבים, הינו הקלפות השוכנים סביב לב העליון. ובזה מוציאם מתחת רשות הסטרא אחרא ומכניסם תחת רשות הקדשה: