# תורה רו - תעיתי כשה אבד

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2039/

השם יתברך דרכו לקרות את האדם תכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל, יש שקוראו ברמיזה ויש בקריאה ממש, ויש שבועט בו ומכהו, וכשעדין לא נטה הרבה מדרך הישר, אז אפשר לו בקל לשוב מחמת שהוא מכיר עדין את הקול ורגיל בו, כי זה סמוך היה אצל השם יתברך, ועדין לא שכח את הקול, אבל כשכבר נטה הרבה מהדרך, אז כבר שכח קול התורה והשם יתברך, ואינו מכיר בו, וקשה לו אז לשוב, כמשל הרועה שתעה אצלו שה מהדרך, וכאשר לא תעה הרבה עדין, אז מכיר עדין את קול הרועה, וכשהרועה קורא אותו הולך אחריו תכף, אבל כשתעה הרבה מהדרך, כבר שכח את קול הרועה ואינו מכיר בו, וגם הרועה מיאש מלבקשו מחמת שזה זמן רב שתעה מאתו. על־כן צריכין לבקש מהשם יתברך ולצעק בקול גדול מעמק הלב: "תעיתי כשה אבד בקש עבדך", הינו שתמהר לבקשני כל זמן שאני זוכר על כל פנים עדין קול התורה והמצוות, וזה: "כי מצותיך לא שכחתי" עדין, על־כן רחם עלי ומהר לבקשני מיד, למען לא אבד חס ושלום: