# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2114/11/

על־ידי השפעת הנבואה זוכה האדם לתפלה בשלמות. כי התפלה הוא עכשו בגלות בעוונותינו הרבים. כי התפלה הוא גבה מאד ובני אדם מזלזלים בה, וכשעומדים להתפלל חפצים לפטר התפלה מעליהם. אך על־ידי יראה שלמה הבאה על־ידי תקון שלש מדות הנ"ל, עד שזוכין על ידה להמשיך השפעת הנבואה, אף־על־פי שאין עכשו מי שיתנבא, נגאלת על כל פנים על־ידי־זה התפלה מן הגלות, ואז התפלה הוא בתכלית השלמות בבחינת נבואה, בחינת דבר ה', שהשם יתברך בעצמו פותח את פיו ושולח לו דבורים קדושים להתפלל לפניו, בבחינת: "אדני שפתי תפתח" (תהלים נא, יז) שאומרין קדם התפלה. וזה סוד סמיכת גאלה לתפלה, הינו לגאל את התפלה מן הגלות [אמר המעתיק: בזה מתרץ קשית הגמרא ברכות דף ד, היכי מצי למסמך גאלה לתפלה, והאמר רבי יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח, ומתרץ: 'כיון דתקינו רבנן, כתפלה אריכתא דמיא'. ועל פי דברי המאמר הזה מובן, כי על־כן אין זה הפסק כלל, כי כל סוד סמיכת גאלה לתפלה הוא שתהיה התפלה בבחינת דבר ה', אדני שפתי תפתח]: