# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2145/4/

עקר התפלה הוא רחמים ותחנונים, ועקר הרחמים תלוי בדעת, וכשהסטרא אחרא יונקת מהרחמנות חס ושלום (שהיא מרחמת על האדם ברחמנות שלה לפרק על התורה ולעסק רק בלמודי לשונות העמים, כי על־ידי־זה יהיה לו פרנסה ברוח, או שעל־ידי רחמנות שלה מסיתה את האדם לעשות תורתו עראי ומלאכתו קבע) אז נפגם הרחמנות ונעשה כעס ואכזריות, ועל־ידי־זה נקטן הדעת, ואז מתגבר תאות נאוף חס ושלום, ואז התפלה בבחינת דין (הינו שהוא מכרח להתפלל מצד הדין, ואינה רחמים ותחנונים, וכשעומד להתפלל חפץ לפטר התפלה מעליו.) ואז הסטרא אחרא יונקת מהתפלה ובולעת אותה, ואז צריכים בעל כח גדול שיוכל להתפלל תפלה בבחינת דין לעשות פלילות עם קונו, והסטרא־אחרא רוצה לבלע גם התפלה הזאת, אך התפלה הזאת של הבעל־כח הנ"ל, עומדת בבית הבליעה שלה, ומכרחת על־ידי־זה להקיא כל מה שבלעה, וגם מוציא על־ידי־זה גם עצמות חיותה ממש, ומתקן הכל. ועל־ידי־זה נעשין גרים ונתרבה ונתגדל כבודו יתברך, ועל־ידי־זה זוכין להתפשטות הנבואה, ועל־ידי־זה נתברר המדמה, וזוכין לאמונה בשלמות, ועל־ידי־זה זוכין להשיר שיתער לעתיד, שזה הוא בחינת קולו של המוכיח הראוי, ואז הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות על־ידי תוכחתו: