# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2262/1/

כל אחד מישראל הוא חלק אלקי ממעל, ועקר האלקות הוא בלב. והאלקות שבלב איש הישראלי הוא בחינת אין סוף, כי אור להביותו הוא עד אין סוף, הינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו. ולפי גדל התלהבות הלב של איש הישראלי שהוא עד אין סוף, לא היה אפשר לו לעשות שום עבודה, ולא היה יכול לגלות שום מדה טובה, כי מגדל התלהבותו עד אין סוף אינו יכול לעשות שום דבר. וזה בחינת מה שבתחלת הבריאה לא היה מקום לבריאה מחמת שהיה הכל אין סוף ברוך הוא, ורצה הקדוש־ברוך־הוא שיתגלה מלכותו, ואי אפשר להשיג זאת אלא על־ידי המדות שהם העולמות, שעל־ידי־זה משיגין אלקותו ויודעין שיש אדון ומושל ומנהיג. על־כן צמצם אורו אין־סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי, ובתוכו ברא העולמות. על־כן בהכרח צריך כל אדם לצמצם אור להביות לבו שהוא עד אין סוף, כדי שיוכל לעבד את השם יתברך בהדרגה ובמדה. כי השם יתברך רוצה בעבודתנו שנעבד אותו במדות טובות, שעל־ידי־זה נתגלה מלכותו יתברך: