# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2262/2/

וכשמצמצם התלהבות לבו שלא יבער יותר מדי, אזי נשאר חלל פנוי בלב, בחינת: "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט, כב), ובתוכו נתגלין מדותיו הטובות, שהוא סוד בריאת העולמות שהיה בתוך חלל הפנוי כנ"ל. ועקר הבריאה היה על־ידי חכמה, כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" (שם ק"ד כד), וזהו בחינת מה שעקר עבודת ה' לזכות למדות טובות ומעשים טובים הוא על־ידי ששומר החכמה שבלב, הינו מחשבות לבו, שזהו עקר היצרין, כמו שכתוב: "וכל יצר מחשבות לבו" (בראשית ו, ה), על־כן הלב הוא הציר של המדות, הינו החכמה שבלב, בחינת: "צור לבבי" (תהלים עג, כו) (ועין ברכות י ע"ב) בבחינת: "וייצר" בשני יודין (ברכות ס"א), יצירה לטב ולביש, בחינת שני יצרין, הינו מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצר הרע. על־כן כל תקון האדם וקלקולו חס ושלום, הכל תלוי בשמירת המחשבה שבלב (ועין לעיל סימן ל"ה):