# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2437/6/

ותקון הדבור הוא על־ידי התורה שלומדין גם בעניות ובדחקות בעת שצר לו, ובכל מיני חשכות וצרות ויסורים רחמנא לצלן העוברים על האדם, וכשמתגבר אז לעסק בתורה, על־ידי־זה נמשך עליו חוט של חסד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה י"ב ע"ב) על הלומד תורה בלילה, שהוא זמן שליטת קץ כל בשר הנ"ל, ועל־ידי־זה נופלים כל המקטרגים השולטים על הדבור, ונתגרשים הם וכל בעלי הדין וכל סטרא דמסאבא, ועל־ידי־זה מתקן הדבור ומעלה לשרשו, ואזי הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש־ברוך־הוא, שזוכה להתפלל ולהודות ולהלל להשם יתברך ולפרש שיחתו היטב בחמימות שבלב לפני השם יתברך: