# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2437/8/

ובזה אנו יכולין להבין אם יש לאדם יראת שמים, הינו בושה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים כ), לאחר תקון החטא, כשאנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו יראה ובושה, הינו שנמשך עלינו דעת בגדלת הבורא יתברך. וזהו פרוש: "אז תבין יראת ה" (משלי ב, ה). פרוש, בזה תבין שיש לו יראת ה', ודעת אלקים תמצא, הינו כשימצא גם לך דעה בגדלת הבורא יתברך, הינו בושה ויראה. וזה בחינת (דברים כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" 'אלו תפלין' (ברכות ו), ויראו ממך, הינו שנמשך עליהם גם כן יראה ובושה, בחינת תפלין שנקראים פאר (ברכות י"א), שהוא כלליות הגונין כמו שכתוב: "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מ"ט ג), שהם כלולין מגונין סגיאין, וזהו שאנו רואין כשאדם מתביש נעשה כמה גונין: