# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2951/12/

וכשאדם עוסק במשא־ומתן באמונה, זהו בחינת הקרבת קרבן התמיד והקטרת הקטרת. כי מחין שלו, דהינו חב"ד (חכמה בינה ודעת) שלו הוא מקשר אז אל האמונה פשטי אוריתא, שהם בחינת יצירה. ואז האמונה מתגברת להעלות כל הניצוצות הקדושים שבקלפות, בסוד י"א (אחד־עשר) סממני הקטרת, ועל־ידי־זה נופלים כל הקלפות והעכו"ם והארצות שסביבות האמונה הנקראת "ירושלים קריה נאמנה" (ישעיה א, כא), בבחינת כריתת זרעו של עמלק, שהיא אחת משלש מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ (סנהדרין כ) על־ידי העלאת הניצוצות קדושים מהם. ועל־ידי־זה, כשזה נופל זה קם, שהיא המצוה להעמיד מלך שהיא בחינת אמונה בחינת מלכות. ועל־ידי־זה זוכין להמצוה לבנות בית־המקדש וירושלים, הינו האמונה כנ"ל, ואז נתחדש ונתעלה מחו בבחינת בנין בית־המקדש כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ל"ג): 'מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית־המקדש בימיו', בבחינת אור הפנים שהוא בחינת חדוש המחין והנשמה (ועין בסימן ר"פ):