# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2951/2/

על־כן צריך כל אדם לשמר מאד את שכלו ומחשבתו, שלא יכנס במחשבתו שום מחשבה חיצונה ושום חכמה חיצונה או מחשבה זרה, ומכל שכן מהרהורים רעים. כי כל הפגמים וכל החטאים והעוונות חס ושלום, כלם אינם באים כי אם על־ידי זה פגם המחשבה כנ"ל, כשאינו נזהר לשמרה כראוי שלא תצא חוץ מגבול הקדשה. וכשנזהר ושומר המחשבה היטב שהיא החכמה שבמח, זהו עקר תקונו ותשובתו על העוונות [כמו שכתוב: "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו, וישב אל ה' וירחמהו" (ישעיהו נה, ז), ומאריך בענין המחשבה בפרשה זאת שהיא מתרתי דתיובתא], שמתגבר לגרש כל המחשבות חיצוניות מדעתו ושכלו. כי השכל היא הנשמה, וכשמקדש שכלו הינו נשמתו, על־ידי־זה מגביה ומשיב הכל לשכלו, וזה עקר התשובה: