# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/2979/5/

וכשהלב משקע באהבות רעות היינו בחינת אהבה נפולה ושבורה, כי היצר הרע והקלפות נמשכין משבירת כלים. ומובא ב"עץ־חיים" (בהיכל הנקדות שער שבירת הכלים), כי שבירת כלי חסד נפלו לבינה דבריאה, הינו בינה לבא, ואור החסד נשאר ביסוד דאצילות, שהיא בחינת צדיק יסוד עולם. נמצא שאהבות רעות באים משבירת כלי חסד. על־כן תרגם אונקלוס: "ערלה כי חרפה היא לנו" (בראשית לד, יד), 'חסודא היא לנא', כי החרפה הינו ערלת הלב הינו אהבות רעות, נעשה משבירת כלי חסד. וכנראה בחוש שעל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י, יב), שאפלו אם אחד פושע כנגד חברו אזי אינו מחרפהו, כי אהבתו מכסה על הפשעים, וכשמתקלקל ברית האהבה ביניהם, הינו בחינת שבירת כלי חסד, אזי מחרפהו, שמהשבירה הנ"ל באה החרפה. וחרפה הזאת בחינת ערלת הלב בחינת: "חרפה שברה לבי" (תהלים סט, כא), בחינת שברי לוחות. והתקון לזה לקשר הלב בחינת וא"ו להיו"ד, הינו נקדה בחינת צדיק, כי ביסוד דאצילות בחינת צדיק יסוד עולם נשאר אור החסד, ששם שורה האהבה הקדושה. וצריכין להאיר הנקדה להוא"ו בחינת הלב, ואזי נתבטלין האהבות רעות, בחינת חרפות ובזיונות, כי על כל פשעים תכסה אהבה. נמצא שצריך כל אחד לדבר הרבה בינו לבין קונו יתברך, כדי שיאיר בחינת נקדה, בחינת פי ידבר חכמות כנ"ל, להוא"ו, שהוא בחינת: "והגות לבי תבונות" (תהלים מט, ד), שעל־ידי־זה מקשר להנקדה השיך ללבו בעת, הזאת ומשבר החרפה השורה על לבו, המשבר את הלב: