# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/693/1/

החרפה היא בחינת ערלה, כמו שכתוב: "לא נוכל וכו' אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו" (בראשית לד, יד). ויש שלשה עורות בהערלה שהם בחינת השלש קלפות: "רוח סערה" "וענן גדול" "ואש מתלקחת", ועל־ידי השתיקה על החרפה דוחין אותם, כי אינו רוצה לריב ולחרף את חברו, ויש בחינת עור דקה רביעי שהוא בחינת נגה בחינת חשמל הינו ח"ש מ"ל, כי לחשות ולשתק על החרפות היא בחינת מילה. והנה ידוע כי נגה לפעמים נכללת בקדשה ולפעמים להפוך, ועל־כן גם בשתיקה על החרפה יש בזה שתי בחינות, לפעמים הוא שותק לחברו כדי לעשות לו יסורים ביותר, נמצא שעל־ידי־זה הוא מחרף את חברו ביותר, ואז נכללת השתיקה בחינת נגה בקלפה בבחינת חרפה כנ"ל, אבל השומעים חרפתם ואינם משיבים ועושים מאהבה, הינו ששותקים מחמת אהבה, שאינם רוצים לביש ולחרף את חברם, אז נכללת השתיקה הזאת שהיא בחינת נגה, בקדשה, והנה כתיב בכתבי האר"י זכרונו לברכה: שבערב שבת קלפת נגה נכללת בקדשה, ורוצים גם השלש קלפות הטמאות לעלות לאחז בקדשה, ואז יורד שלהבת יה ומכוה אותם שלא יתאחזו בקדשה עין שם. ועל־כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פ"ח), על העושים מאהבה הנ"ל, ועליהם הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגברתו" (שופטים ה, לא), הינו בחינות שלהבת יה הנ"ל, שעל־ידי־זה נכלל נגה, בקדשה בבחינת ח"ש מ"ל, כי זאת השתיקה היא בחינת בטול הערלה והחרפה כנ"ל: