# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/697/1/

עקר שליטת החיצונים בימי החל הוא בבחינת רגלין, הינו שאין מניחין להאדם לילך בדרכי השם יתברך, ובשבת קדש חוזרין ומקבלין כח ההליכה הנ"ל, בבחינת: "אם תשיב משבת רגלך" (ישעיה נח, יג). אך כמו התינוק כשמתחיל לילך, עדין צריך סעד לתמכו, כך כשהאדם מתחיל בשבת לילך בדרכי השם יתברך צריך עוד סעד לתמכו, והסעד הזה הוא על־ידי בחינת אמת, שכלול בקדשת שבת כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'אפלו עם־הארץ ירא לשקר בשבת' (דמאי פרק ד), אך עדין צריכין לתת כח לכלי ההליכה כדי שיוכל לילך היטב, וזה זוכין על־ידי צדקה של שבת, הינו שנותן צדקה לאדם על צרכי שבת, או שמאכסן עני על שלחנו: