# תורה קיב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/723/

הכלל היוצא לעבדא ולמעשה מהמאמר הזה, מגדל מעלת דבור האמת בהתפלה, שעל־ידי־זה יאיר לו השם יתברך בעצמו לראות הפתחים שיש בהטמאה, ולצאת מחשך לאור גדול וכו', כבר נעתק לעיל בסימן ט עין שם. ובכאן מבאר ביותר שהמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחד כל ימי חייו לדבר דבור אחד של אמת לפני ה' כראוי, ועל־ידי עצה זאת יכולין להיות איש כשר באמת כל ימי חייו, כי תמיד איך שהוא, יכולין להחיות את עצמו ולהחזיק את עצמו על־ידי האמת, שהוא אור השם יתברך בעצמו, אשר גם כל חשך לא יחשיך ממנו, כי אין שום טמאה וסטרא אחרא בעולם שלא יהיה שם פתחים לצאת משם, רק שאין רואים אותם מגדל החשכות שיש שם. אבל על־ידי האמת מאיר לו השם יתברך בעצמו, ויזכה לראות ולמצא פתח תקוה גם בעמק נפילתו לצאת מאפלה לאורה, ולהתקרב אליו יתברך באמת תמיד אמן: {ועל־פי עצה זו יכולין להיות איש כשר באמת כל ימי חייו, כי איך שהוא יכולין להחיות ולהחזיק את עצמו על־ידי האמת שהוא אור השם יתברך בעצמו, כי אין שום טמאה וסטרא אחרא בעולם שלא יהיה שם פתחים רק שאין רואין אותן מחמת גודל החשכות שיש שם, אבל על־ידי האמת מאיר לו השם יתברך בעצמו {וכמו שכתוב גם חשך לא יחשיך ממך} וזוכה למצא הפתח ולצאת מאפלה לאור גדול כנ"ל (עין בפנים הקשיא ממנחות ולא זכיתי להבין הקשיא כי הלא רש"י מפרש להדיא דעבדו לה פתח יתירא לסיעו והינו דהא דלא מסתיא מלתא הוא מפני זה גופא שאינו רואה את הפתח ועל־ידי שיהיה לו עוד פתח יהיה לו יותר קל לצאת באיזה פתח משניהם) אבל אין הכי נמי אם היה רואה הפתח היה יוצא גם־כן דרך שם ויש לרמז זה בגמרא שבת על־זה דשא דרך שם}.