# תורה קיג

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/724/

הבעל־שם־טוב הקדוש זכר צדיק לברכה אמר: קדם שגוזרין גזר דין על איזה איש, שואלין את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, ואם הוא מסכים אז נגזר הדין חס ושלום, הינו ששואלין אותו על כיוצא בו והוא פוסק הדין, ואז נגזר הדין, כענין שמצינו בדוד המלך עליו השלום (שמואל־ב יב, א), שספר לו נתן הנביא מעשה האורח והכבשה, ונפסק עליו הדין כאשר יצא מפיו. ובכל הדבורים וספורים שאדם שומע צריך לזהר מאד לבלי לגמר הדין, כי הוא סכנת נפשות, כי יש בענין ספורי דברים ענינים גבהים: {עין ברכות ה': לעין מר במיליה, ולא אמר בעובדיה. וזהו: וביד כל אדם יחתום, שחתימת דינו הוא על־ידי איש אחר שפסק את דינו לחובה. וזהו: גם כן לפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון (פנינים יקרים)}.