# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/818/1/

כל הדבורים הם בחינת גבורות, וצריך להמתיקם, וההמתקה הוא על־ידי למוד התורה ודבורים טובים שמדברים, על־כן צריך לשמר את הדבור מאד ולבלי לדבר דבורים רעים, ובפרט לשון הרע חס ושלום, מכל שכן וכל שכן שצריך לשמר מאד מלדבר חס ושלום על צדיק, כדי שלא יתגבר הדינים חס ושלום. ועל־ידי אלו הדבורים רעים יכולים לגרם שיפל הצדיק הדור ממדרגתו חס ושלום, כשאינו בעל כח גדול להמתיק אלו הגבורות הקשות, [וההמתקה הוא על־ידי שדן אותם לכף זכות מזה שמדברים עליו, או שמקבל היסורים בזה שמדברים עליו באהבה. אבל אם אין בו כח להמתיקם, אזי מכרח שיסתלק, והינו] או שיסתלק [לגמרי] חס ושלום על־ידי־זה, ואז על־ידי הסתלקותו, נשמתו ממתקת אלו הגבורות הנ"ל: {להמתיק הגבורות וההמתקה הוא על־ידי שדן אותם לכף זכות בזה שמדברים עליו, או שמקבל היסורים בזה שמדברים עליו באהבה. אבל אם אין בו כח להמתיקם, אזי מכרח שיסתלק, והינו או שיסתלק לגמרי, ועל ידי הסתלקותו נשמתו ממתיקם, או שנופל ממדרגתו שגם זה הוא בחינת מיתה (ומובן שבאם אף־על־פי־כן מתחזק בעת הנפילה ועולה מירידתו, הם גם כן מתתקנים על־ידי־זה, והירידה תכלית העליה כנודע): {כשמדברין על כלל תורה שבעל־פה או כשמדברים על צדיק הדור הוא דבר אחד ממש. כי עקר תורה שבעל־פה היא תלויה בצדיק הדור, וכן הצדיק הוא בעצמו התורה כמאמר רבותינו ז"ל (מכות כ"ב), כמה טפשאי הני וכו'. אבל כשהצדיק ממתיק את הדבורים שלהם הוא חוזר ועושה מהדבורים תורה, ומלמדה לאחרים שהיא בחינת תורת חסד, ובזה ממתיקם בשלמות}: