# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/832/2/

וְיֵשׁ שֵׂכֶל בְּכֹחַ וְשֵׂכֶל בְּפֹעַל וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה. וְעַל־יְדֵי שֶׁכְּבָר שָׁבַר הַמְדַמֶּה, אָז נִתְקוֹמֵם תְּכוּנַת שִׂכְלוֹ, כִּי כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, אֲבָל הַשֵּׂכֶל עֲדַיִן בְּכֹחַ. וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, הַיְנוּ לַחֲקֹר וְלַחֲשֹׁב בּוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאָז כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפֹעַל, בִּבְחִינַת 'נֹפֶת צוּפִים שֶׁבִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ' (שָׁם), בִּבְחִינַת: "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ" (שִׁיר הַשִּׁירִים ד, יא), שֶׁהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר. וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג, אָז שָׁב שִׂכְלוֹ שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה. וְעִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, וְזֶהוּ הַשְׁאָרוֹתָיו לְאַחַר מִיתָתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת אַנְשֵׁי אֲמָנָה שֶׁבִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ (סוֹטָה שָׁם), כִּי אֲמָנָה לְשׁוֹן קִיּוּם הַדָּבָר, כִּי הַשֵּׂכֶל הַנַּ"ל הוּא קִיּוּמוֹ כַּנַּ"ל, הַיְנוּ זֶה הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה שֶׁקָּנָה וְהִשִּׂיג בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה: