# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/832/2/

ויש שכל בכח ושכל בפעל ושכל הנקנה. ועל־ידי שכבר שבר המדמה, אז נתקומם תכונת שכלו, כי כשזה קם זה נופל, אבל השכל עדין בכח. וצריך להשתמש בשכלו, הינו לחקר ולחשב בו בעבודת השם, ואז כשחוקר בשכלו ומשתמש בו, אזי השכל בפעל, בבחינת 'נפת צופים שבזמן המקדש' (שם), בבחינת: "נפת תטפנה שפתותיך" (שיר השירים ד, יא), שהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל, שהוא בחינת הדבור. ואחר־כך כשמשיג בשכלו כל מה שיש ביד אנושי להשיג, אז שב שכלו שכל הנקנה. ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו, אינו אלא שכל הנקנה, וזהו השארותיו לאחר מיתתו. וזה בחינת אנשי אמנה שבזמן המקדש (סוטה שם), כי אמנה לשון קיום הדבר, כי השכל הנ"ל הוא קיומו כנ"ל, הינו זה השכל דקדשה שקנה והשיג בתורה ועבודה: