# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/832/3/

ודע שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה, יש שם דמיונות אלו, והם הם הקלפות הקודמין לפרי, וסובבים את הקדשה בבחינת "סביב רשעים יתהלכון" (תהלים יב, ט). וכשאדם נעתק ויצא ממדרגה למדרגה, אזי צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדשה. ותכף כשעולה להמדרגה, אזי נתעוררין הקלפות שבמדרגה ומסבבין אותו, וצריך להכניע אותם ולשברם ולטהר אותו המקום מקלפות. וענין זה הוא בכל אדם שבעולם, כי אפלו מי שהוא במדרגה התחתונה מאד, חס ושלום, ואפלו אם הוא בתוך הארץ ממש, עם כל זה כשרוצה לכנס בעבודת השם יתברך, בודאי צריך שילך לפי בחינתו מדרגא לדרגא, ובכל פעם ופעם כשיוצא מדרגא לדרגא, אזי מתגברים עליו מחדש הקלפות שהם התאוות והדמיונות והמחשבות והבלבולים והמניעות, ומתפשטים כנגדו בכל פעם מאד, ואינם מניחים אותו לכנס לשערי קדשה שיעלה למדרגה השניה. ובזה טועים החסידים הכשרים הרבה, כשרואה שפתאם מתגברים עליו תאוות ובלבולים ומניעות, ונדמה לו שנפל ממדרגתו, מחמת שבזמן הקדם לא היו אלו התאוות והבלבולים מתגברים עליו כל־כך, והיו נחים קצת, על־כן הוא סובר שנפל חס ושלום. אבל באמת אין זה נפילה כלל, רק שזה מחמת שצריך לעלות מדרגא לדרגא לפי בחינתו. ומחמת זה מתגברים עליו מחדש בהתגברות גדול יותר כל התאוות והבלבולים והמניעות והעקמימיות שבלב כו'. וצריך בכל פעם ופעם להתחזק את עצמו הרבה, ולבלי לפל מזה בדעתו כלל, עד שיתגבר עליהם וישבר אותם מחדש: