# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/832/7/

ועל־ידי צדקה שנותן מממונו, נתתקן כל ממונו ונתגלין הגונין ומאירין ונעשה כל ממונו בבחינת לי הכסף ולי הזהב גו', ובחינת: "בגדי ישע מעיל צדקה" (ישעיה ס"א י). ואפלו זה המעות שלוקחים העכו"ם ממנו נחשב לצדקה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (בבא־בתרא ט"ו): "ונוגשיך צדקה". ודע כי החן של הגונין והפאר נתגלה רק אצל ישראל, בבחינת: "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג), ועל־ידי־זה הכל מתאוין להסתכל בו. ובשביל זה העכו"ם תאבין לממון ודינר של יהודי, כאלו לא ראה ממון מעולם, וזה כי אין הגונין מאירים בממונם אצל העכו"ם. ועל־כן נקראים רשים כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (אבות פרק ב): 'הוו זהירים ברשות', כי הם רשים ועניים ואין להם הנאה מממונם, כאלו הם עניים, ותאבים לממון של ישראל, כי שם שורה הפאר והחן. אבל דע כי תכף ומיד כשעכו"ם מקבל ממון מישראל, נתעלם החן והפאר בתוך הממון, ועל־כן תובע העכו"ם בכל פעם ממון אחר מישראל, ושוכח הממון שכבר קבל, כי נתעלם החן כשבא ליד העכו"ם וזהו (שם) שאין מקרבין אלא בשעת הנייתן. וגונין הנ"ל הם בחינת אורות הגונין של שם הויה ברוך הוא, כמו שכתוב: "לדוד ה' אורי" (תהלים כז, א), שהוא אורות הגונין, וישעי, בגדי ישע הנ"ל כמו שכתוב: 'ישעו אל ה', אסתכלותא' (זהר־הקדוש חלק ב צ ע"ב). והוא כ"ו בחינת שם הויה ברוך הוא, והוא ת"ל שהכל פונין לו ותאבין להסתכל בו, וזהו כות"ל, (יש לומר רמז לכתל מערבי שנשאר מבית־המקדש ששורה שם הויה ברוך הוא שהוא השכינה כידוע ועין זהר־הקדוש חלק ב, דף קט"ז עין שם):