# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/891/1/

כל המשא ומתן הוא כלו תורה, ועל־כן כשעושין משא־ומתן צריך לקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשין שם. ואם אינו מקשר מחשבתו אל התורה בשעה שעושה המשא־ומתן, אז ענשו שאחר־כך הוא צריך לבוא לפני הדינים לדון לפניהם בדין תורה. והכל לפי הפגם, יש אחד שאין ענשו רק שצריך לדון אבל זוכה בדין. אבל יש אחד שעקר יותר המשא ומתן מן התורה, אז גם אינו זוכה בדין: