# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/926/1/

צריך לשמר מאד את הזכרון שלא יפל לשכחה, דהינו לזכר תמיד בעלמא דאתי, ולא ישכח. [פשוט שכל הדברים הקשים לשכחה קשים גם לענין זה, מכל שכן דברים הצריכים נטילה שאמרו בהם בפרוש שיוצא מדעתו, הינו שאי־אפשר לו להבין ולהגדיל דעתו במדה שלא יצא מגבול הקדשה], וכך ראוי להיות מנהג איש הישראלי, שתכף בבקר בהקיצו משנתו, מיד כשיפתח את עיניו קדם שיעשה שום דבר, יזכיר את עצמו תכף בעלמא דאתי, וזהו זכרון בכלליות. ואחר־כך צריך להמשיך הזכרון בפרטיות, דהינו שיגדיל דעתו בכל מחשבה דבור ומעשה, ולהסתכל ולהתבונן היטב על כל הסבות והענינים שהשם יתברך מזמין לו, ומתגלגל עמו בכל יום ויום, כי כל יום יש בו מחשבה דבור ומעשה משנה מחברו, וצריך שתדע שהשם יתברך מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית, עד נקדת המרכז של עולם הגשמי שהאדם עומד עליו, ומזמין לכל אדם מחשבה דבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם, ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו. בכן צריך להסתכל על כל זה להגדיל דעתו ושכלו, להבין הרמזים שהשם יתברך מרמז לו בהם, להתקרב אליו בכל פעם מכל מקום שהוא. כי בכל הענינים ובכל המלאכות ובכל המשא ומתן, ובכל הדברים שבעולם שהשם יתברך מזמין לאדם בכל יום ויום, בכלם יש בהם רמזים פרטיים כנ"ל. [וכל זה כלול בדברי חז"ל (ברכות מא.): בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו (ברכות ל"ה)]. וצריך להגדיל דעתו ולהסתכל על זה היטב להבין רמיזותיו של השם יתברך: