# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/926/2/

אך צריך לזהר לצמצם דעתו שלא יעמיק מחשבתו בזה יותר מדי, שלא יצא מגבול הקדשה, דהינו שלא ישוטט מחשבתו על־ידי־זה לחקירות ובלבולים, רק לפי שכל אנושי שלו, כן יגדיל דעתו ומחשבתו בזה, וכן לא יסתכל בזה למעלה ממדרגתו: [פרוש: כי יש דברים שהם דרכי האמרי, שהם רמזים דסטרא אחרא שיוצא חוץ לגבול הקדשה, כגון פתו נפלה מפיו כו', וכיוצא בו. צריכין לזהר שלא יסתכל בזה, כי אין בהם שום טעם על־פי שכל אנושי, וזה שאמר: "רק לפי שכל אנושי שלו יגדיל מחשבתו בזה", וכן לא יסתכל בזה למעלה ממדרגתו. למשל כששומע או רואה איזה ענין רע, אזי לפשוטי אנשים צריך להבין שגם הוא פגם בזה, או מעין זה להיותר גדול קצת, ולהגדול במעלה הרמז הוא, שצריך להמתיק הדינים שמהם נשתלשל הדבר הרע ששומע או רואה, וכמדמה לזה בשאר ענינים, הרמזים המה בדבר אחד לגדולים, ובינונים, וקטנים, אבל לכל אחד ואחד מרמזין לו לפי ערכו ובחינתו ומדרגתו. (באבי הנחל)]: