# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/926/5/

והמון עם שאין להם שכל להבין הרמזים הנ"ל, נעשה אצלם כל זה ממילא על־ידי שנה, וציצית, ותפלין, ותורה, (או קריאת־שמע לעם הארץ) ותפלה, ומשא, ומתן. שנה הוא בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, כי בשעת השנה הנשמה עולה למעלה. תפלין הוא בחינת הגדלת השכל להבין הרמזים הנ"ל. ציצית הוא בחינת הצמצום הנ"ל, כי על־ידי מצות ציצית ממשיכין תקון זה, שלא יצא מחו חוץ לגבול כשמגדיל דעתו להבין הרמזים. ועל־כן ציצית קודם לתפלין, כי צריכין לתקן מקדם המחין שלא יצא המח חוץ לגבול ואחר־כך יכולין להגדיל דעתו, להבין הרמזים של השם יתברך שהוא בחינת תפלין. תורה הוא בחינת הסתפקות הנ"ל, כי התורה היא עץ חיים דמזון לכלא בה. וגם בלמוד התורה בעצמה צריכין בחינת הסתפקות, כי לפעמים מבלבל את האדם מה שרוצה ללמד יותר מדי, כי רואה שיש הרבה ללמד ורוצה ללמד כל התורה על רגל אחת, ומחמת זה הוא מתבלבל מאד, ולפעמים מתבטל על־ידי־זה לגמרי. על־כן צריך שגם בתורה יהיה לו בחינת הסתפקות [ומזה ידין בעצמו קל וחמר בצרכי הגוף בהכרחיות. כי אם בחיי עולם צריך הסתפקות, קל וחמר לחיי שעה, ודגמת קל וחמר זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין ברכת התורה (בברכות מח:), וכלול במאמר רבותינו זכרונם לברכה: 'ועשו סיג לתורה' (אבות פרק א')]. וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'לא עליך המלאכה לגמר' (אבות פ"ב), והינו כנ"ל. תפלה הוא בחינת רגלי הקדשה המלבשין בזה העולם כמבאר בפנים. {"נשבע ה' בימינו" (ישעיה סב, ח) זו תורה, "ובזרוע עזו" אלו תפלין (תקונים ט:), כי תחלה צריכין לעשות הצמצום ואחר־כך להבין הרמזים, ועין סימן ל"ח}: