# י

> מקור: https://rabenu.app/books/koach-haratzon/195/10/

על־ידי החשק והכסופין שחושקים להוציא מכח אל הפעל המצוה או שאר דבר שבקדשה שחושק וכוסף לעשות, על־ידי־זה ממשיך נקדות אל אותיות הדבור, שיוכל להוציא הדבור בשלמות ממצר הגרון, שיקרא ויצעק להשם יתברך הרבה עם הדבור, עד שיוציא הדבר שבקדשה מכח אל הפעל. וזה בחינת: "נקדות הכסף" (שיר השירים א' יא) שעל־ידי הכסופין והחשק נעשין נקדות לאותיות הדבור להוציא בשלמות כנ"ל, ויזכה להוציא לפעל את הדבר שבקדשה:

כל המניעות שיש לאדם, כלם הם רק בשביל החשק, כדי שיהיה לו חשק יותר להדבר שבקדשה. כי כן דרך האדם שכל מה שמונעים אותו יותר מאיזה דבר הוא חושק ביותר לעשותו, ועל־כן כשאיש הישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו, ובפרט כשצריך לעשות דבר שכל יהדותו תלוי בזה, הינו לנסע לצדיק האמת, אז נותנין לו מלמעלה חשק, והחשק שנותנין לו הוא על־ידי המניעה שמזמינים לו, כי על־ידי המניעה מתגבר החשק כנ"ל, על־כן ידע האדם שאין שום מניעה בעולם שלא יוכל לשברה אם ירצה, כי המניעה הוא רק בשביל החשק, וכשיהיה לו חשק ורצון חזק וכסופין גדולים כראוי לזה העסק דקדשה שצריך לעשות, בודאי יזכה לגמרו ולהוציאו מכח אל הפעל, כי המניעות הם רק בשביל התגברות החשק, כדי שעל־ידי־זה דיקא יזכה לגמרו כנ"ל:

ודע שכל מה שהנחשק גדול ביותר, מזמינים לו מניעות גדולות ביותר, כדי שיתגבר החשק ביותר, כי החשק הוא כפי המניעה. ועל־כן ראוי לאדם להבין כשיש לו מניעות גדולות מאד מאד להתקרב להצדיק, ועומדים ומשתטחים לפניו מאד מכל הצדדים למנעו, מזה בעצמו ידע ויבין עצם מעלת הנחשק, שמחמת זה המניעות גדולות כל־כך, כי על כל הדברים שבקדשה יש מניעות רבות, ובפרט כשרוצה לנסע לצדיקים אמתיים שבזה תלוי הכל, אז בודאי מתגברים המניעות ביותר, אבל יש בחינת נקדת האמת בין הצדיקים, שכשרוצים להתקרב אליהם שבזה תלוי הכל, אז מתפשטים ומשתטחים המניעות מאד מאד מכל הצדדים, ומזה בעצמו יוכל להבין מעלת הנחשק כנ"ל. ועל־כן צריך להתגבר שיהיה לו רצון וחשק חזק מאד כפי מעלת הנחשק הזה, ועל־ידי־זה יזכה לשבר המניעות ולהגיע אליו. כי זה כלל שאין שום מניעה בעולם שלא יוכל האדם לשברה, רק צריך שיהיה החשק והרצון חזק מאד כפי מעלת הנחשק כנ"ל:

גם אין ראוי להאדם לפטר עצמו ולמצא לעצמו תרוץ לומר, מאחר שהוא חפץ וחושק לעשות הדבר שבקדשה, רק שיש לו מניעות ואנס, על־כן יהיה נחשב לו כאלו עשאה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה' (ברכות ו). כי כל זה נאמר רק למי שרוצה לצאת בזה, אז יוצא בזה כי מה לו לעשות, כי הלא יש לו אנס, אבל מי שאינו רוצה לצאת בזה רק שהוא רוצה המצוה או הדבר שבקדשה בעצמו, אם כן מה מועיל לו מה שמקלין לו שנחשב כאלו עשאה, כי הוא אינו מקרר דעתו עם הכאלו, כי הוא חפץ ותאב ומתגעגע מאד לעשות המצוה בעצמה, ולא לצאת עם הכאלו. כי באמת ראוי לאיש הישראלי שיגמר חפצו ורצונו בכל דבר שבקדשה, ולהוציאו מכח אל הפעל בשלמות, ומי שיש לו חשק כזה, בודאי יזכה לגמר ולהוציאו מכח, אל הפעל וישבר ויבטל כל המניעות והאנסים, כי כלם לא באו רק בשביל החשק כנ"ל, וכשיהיה לו חשק חזק כפי מעלות הנחשק כנ"ל, בודאי יזכה לגמר כל מה שירצה לעשות בעולם איזה דבר שבקדשה שיהיה: קצור לקוטי מוהר"ן סו, אות ט-יב.