# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/koach-haratzon/512/11/

עקר קדשת איש הישראלי ועקר עבודתו הוא רק הרצון והכסופין דקדשה שצריך להתגבר שיהיה לו תמיד רצונות חזקים וכסופין גדולים לעבודת השם יתברך. כי אי אפשר לזכות בשום דבר שבקדשה כי אם על־ידי זה. הינו על־ידי רצון והשתוקקות וחשק וכסופין וגעגועים חזקים ולא ירפה את הרצון בשום אפן. רק כל מה שהמניעה מתגברת ביותר יראה להתגבר בחשק וכסופין גדולים כל כך עד שיזכה להוציא מכח אל הפעל את המצוה או דבר שבקדשה שרוצה לעשות ואחר כך יתגבר את עצמו ברצונות חזקים עוד יותר עד שיזכה גם לשאר דברים שבקדשה שהם בבחינה גבוהה יותר, וכן לעולם. ועקר ההתפארות מה שהשם יתברך מתפאר עם ישראל שהעקר הוא בהעזות והעקשנות דקדשה שלהם. שעל־ידי זה עקר קבלת התורה שהיא כלל ההתפארות (עין התחזקות אות כא).

עקר העזות והעקשנות הוא בהרצון, שיהיה עקשן גדול בהרצון שלא יעזב ולא ירפה את הרצון דקדשה שלו משום מניעה בעולם. כי אפלו אם יהיה עקשן גדול ביותר בעבודת ה', אף על פי כן בודאי יש מניעות כאלו שאי אפשר לאדם לשברם למשל כשהאדם רוצה לנסע להצדיק או לארץ ישראל ויש לו על זה איזה מניעות רבות ועצומות והוא מתגבר ומשבר את הכל, אף על פי כן אם מתגברת מדת הדין למנעו חס־ושלום יכולים למנעו חס־ ושלום במניעות כאלו שאי־אפשר לשברם כגון תפיסה בכבלי ברזל או חולאת חס־ ושלום וכיוצא באלה רבות כי בודאי יש מניעות הרבה חס־ושלום בזה העולם שאין ביד האדם לשברם בשום אפן. ונמצא מה יועיל לו אז העקשנות שלו. על־כן עקר העקשנות דקדשה הוא רק בהרצון, שאפלו אם רואה שמונעין אותו באלפים ורבבות מניעות שנדמה לו שאיש אפשר לשברם בשום אפן, אף על פי כן לא יחליש ולא ירפה את רצונו מחמת זה חס־ושלום. אדרבא הוא יעשה את שלו וירצה בכל פעם ברצון חזק יותר. כי החשק והרצון צריך שיהיה כפי המניעה כמבאר במקום אחר. ואז אם יהיה עקשן בהרצון לבלי להניח את הרצון דקדשה בשום אפן אף אם מפילין אותו כמו שמפילין אותו חס־ ושלום רחמנא לצלן, אזי סוף כל סוף יעזרו השם יתברך לבטל כל המניעות ויזמין לו כל מה שצריך לעבודת ה' ולדברים שבקדשה שהוא רוצה לעשות. כי המניעה לא היתה רק בשביל נסיון לנסות אותו אם יעזב ויניח את החשק והרצון דקדשה מחמת המניעה. וכשהוא עקשן בדעתו ועומד בנסיון ואינו מניח את החשק והרצון דקדשה בשום אפן, אזי בודאי ישבר כל המניעות ויזכה להוציא כל הדברים שבקדשה שרוצה לעשות מכח אל הפעל. נמצא שעקר העקשנות דקדשה באפן שלא יוכל למנעו מהעקשנות שלו שום דבר הוא רק בהרצון כי הרצון הוא חפשי ואי־אפשר לשום מניעה להתגבר עליו כי איך שימנעו אותו אף על פי כן הוא רוצה לעשות שלו. אדרבא כל מה שמונעין אותו יותר הוא מתגבר ברצון חזק ביותר והעקר שיהיה עקשן גדול בזה ולא יניח ולא ירפה בעצמו חס ושלום את הרצון מחמת התגברות המניעות ואז בודאי יעבר על הכל בשלום. וזה עקר התפארותו יתברך שהוא מתפאר בנו מה שאנו חזקים כל כך בהרצון והחשק דקדשה. וכל אחד מישראל בוער ברצון חזק לזכות לעבודת ה' באמת. כי העבודה בעצמה לסור מרע ולעשות טוב זה הכל מאתו יתברך כמאמר רבותינו ז"ל אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו'. ועקר ההתפארות הוא רק בהרצון דקדשה שלנו. וזה בחינת מה שאנו אומרים קדם כל מצוה הריני מוכן ומזמן לקים מצות ציצת או תפלין וכיוצא, כי זהו בחינת רצון שאנו מודיעים ומגלים בפינו רצוננו וכסופנו החזק לקים מצותיו יתברך כי אין לנו כח לקימם כראוי בשלמות רק אף על פי כן אנו מוכנים ומזמנים ברצון חזק לקים המצוה ואז המצוה נעשית ממילא בסיוע השם יתברך. כי הבא לטהר מסייעין לו. והכל מאתו יתברך. ועקר עבודתנו הוא הרצון כנ"ל. הכלל שעקר התגברות על האויבים שהם המונעים מן הדברים שבקדשה הוא על־ידי תקף העזות והעקשנות בהחשק והרצון דקדשה כנ"ל (ברכת המזון אות כ כא).