# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/koach-haratzon/512/15/

עקר תקונם של כל המתקרבים להשם יתברך בפרט הרחוקים מאד כשמתקרבים, אז עקר תקונם כשזוכין להארת הרצון כי הרצון עולה על הכל ומשבר ומבטל ומבער כל הקשיות והעקמימות שבלב והבלבולים וכו'. כי מאחר שמאיר עליו האמת ויודע מרחוק שעקר התכלית הוא לצאת מגריעות פחיתותו ולהתקרב להשם יתברך והוא רוצה ומשתוקק ונכסף לזה ברצון חזק ומפלג אפלו בעצם רחוקו. על־כן בודאי יש לו תקוה להתקרב להשם יתברך תמיד יהיה איך שיהיה, כי הרצון חפשי תמיד כי שם עקר החרות כי נמשך מבחינת יובל הגדול ששם הכל יוצאין לחרות. וזה בחינת מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כי כל זמן שבוער בלבו אש האהבה והחפץ והרצון דקדשה יש לו תקוה כנ"ל (הלכות פסח ה"ט).