# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/koach-haratzon/512/39/

אנו צריכין לכסף תמיד להשם יתברך בכסופין והשתוקקות חזק. ואז גם השם יתברך נכסף אלינו. ועל־ידי זה נעשה יחוד בין כנסת ישראל עם קודשא בריך הוא, ונמשכין תולדין נפשות קדושים וכמבאר בפנים. וצריך כל אחד מישראל לראות שהוא יתעורר תחלה לכסף ולהשתוקק אליו יתברך, שיהיה אתערותא דלתתא קדם אתערותא דלעילא, ואזי נמשך עליו חסד גדול שהוא סטרא דדכורא בבחינת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. דהינו כשכנסת ישראל נכספין בתשוקה גדולה אליו יתברך עד שמולידין נפשות, אזי השם יתברך נכסף אליהם ומשפיע עליהם אור החסד הגדול שהוא בחינת סטרא דדכורא כידוע. אבל כשאין האדם מתעורר מעצמו להשם יתברך, והוא יתברך חפץ ומשתוקק תמיד שישובו ישראל אליו, ואזי אתערותא דלעילא קדם אתערותא דלתתא, ואזי הנפשות הנולדין הם בחינת סטרא דנוקבא בחינת איש מזריע תחלה יולדת נקבה. וזה שרש בחינת הולדת זכרים ונקבות. אך אף על פי כן במקום שאין בן זכר, אזי גם הבת יורשת נחלה ופוטרת מן החליצה ומן היבום. כי אף על פי שנפש הנוקבא נמשכת מבחינת אתערותא דלעילא קדם אתערותא דלתתא, שמשם אחיזת הדין שהוא סטרא דנוקבא כמבאר בפנים, אף על פי כן גם היא נפש קדושה, מאחר שעל כל פנים נתעורר אחר כך ונכסף להשם יתברך. ועקר הפגם לגמרי הוא כשאין האדם מתעורר כלל לשוב ולכסף אליו יתברך, אפלו אחר שהשם יתברך מעוררו וקוראו בכמה מיני כרוזים והתעוררות והוא אינו משגיח על זה חס־ושלום, זהו רשע גמור אשר בחייו קרוי מת. אבל מי שנתעורר על כל פנים אחר אתערותא דלעילא, ומתחיל להרגיל עצמו בכסופין קדושים, ולשמר מחשבתו שלא תחשב בכסופין רעים רק לכסף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד להשם יתברך, ואזי הוא גם כן עושה נפשות קדושות עד שעל־ידי זה נכלל גופו בנפשו בקדשה גדולה, ונחשב גם אחר פטירתו כאלו הוא בחיים (הלכות נחלות הלכה ג אות ג ד ה ו).