# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/1015/1828/1/

תפלה א:

רבון כל העולמים מקור כל התענוגים והשמחות שבכל העולמים[101], היה בעזרי לשמר היטב את הזכרון בכל נקדה ונקדה של סור מרע ועשה טוב במחשבה דבור ומעשה, שהיא המקשרת את נשמתי בדעת אלקותך[102] בדעת למעלה מדעת ובענג למעלה מענג עד בלתי תכלית[103] עזרני להעמיק מאד בזה את זכרוני וכל פנימיות רעיוני, באפן שאזכה לשמח בכל נקדה ונקדה כראוי לשמח בזה, כי אתה הוא עצם הטוב דטוב והענג דענג והשמחה דשמחה עד בלתי תכלית, ואין סוף וגבול לאהבת וחמדת שמך וכבודך באהבה דאהבה וחמדה דחמדה וכו', כי אתה הוא אהבת נעימת חיותי איך שעובר עלי בגוף ונפש (יפרש כאן כל מה שעובר עליו) כי אני מאמין באמונה שלמה שכל מיני יסורים וכל מיני עניות וכל מיני מחלה וכל מיני מכאובים וכל מיני עונשים שבעולם הזה ושבעולם הבא, כלם כלם כאפס ואין ממש הם נחשבים נגד התענוג הנפלא של הדבקות באלהותך, ובהנעימות דנעימות של תורתך ודברי צדיקיך שיזכה כל אחד: תעניגוער פון תעניגער ביז אן איין עק, פרייליכקייטער פון פרייליכקייט ביז אן איין עק, גיליבטער פון גליבטקייט ביז אן א עק, גלוסטיגער פון גלוסטיקייט ביז אן איין עק, די ביסט מיין ליב חיות, מיין זיס חיות, וויא אזוי עס גייט אוף מיר איבער בגוף ובנפש. מיין הארץ גייט מיר אויש נאך דיר, מיין חיות גייט מיר אויש נאך דיר, כי אני מאמין באמונה שלמה אז אלע מיני יסורים, אלע מיני ארומקייטן, אלע מיני שלאפקייטן, אלע מיני וויטיקען, אלע מיני טויט, אלע מיני גיהנם באטרעפט אלדינג וויא גאר ניט, אקעגין דעם תענוג פון דבקות אלקותך וואס יעדער נשמה וועט זוכה זיין: [התענוג האלקי הזה של עולם הבא הוא גדול ועמק יותר מכל מיני תענוג עד אין סוף, השמחה האלקית הזאת היא גדולה ועמקה יותר מכל מיני שמחה עד אין קץ, אהוב יותר מכל מיני אהבה עד אין קץ, אתה הוא אלקי חיותי האהוב, חיותי הערב. עם כל מה שעובר עלי בגוף ונפש, תשוקת לבבי כלתה אחריך, חיות נפשי כלתה אחריך. אני מאמין באמונה שלמה שכל מיני יסורים שבעולם, כל מיני עניות שבעולם, כל מיני מחלות שבעולם, כל מיני כאבים ומחושים שבעולם, כל מיני מיתות, כל מיני יסורי גהנם, כאפס וכאין נחשבו נגד התענוג הרוחני של דבקות אלקותך שיזכה לזה לעתיד כל נשמה יהודית]: עזרני וזכני לאקדמא את היראה ולהתירא ולפחד ממך תמיד ביראת הענש ויראת הרוממות, ביראה עלאה דעלאה בתכלית השלמות כי הלא גם לפחדך ויראתך אין תכלית וגבול (פארכטיגער פון פארכטיג ביז אן איין עק שרעקינדיקיר וכו' [אתה יראוי יותר מכל מיני יראות עד אין קץ פחדך גדול מכל מיני פחד עד אין קץ]) (לאחז החוטרא בתרין ראשין כנ"ל ולהמשיך את עצמי לתכלית המעלה ולקבע על זה איזה שעות ועם כל זה להיות בשמחה כנ"ל), עזרני שתהיה יראתך על פני לבלתי אחטא ולבלתי אסור ממצותיך מעתה על כל פנים, ומכל שכן וכל שכן מהמצוה הגדולה להיות בשמחה תמיד, אשר צויתנו על ידי צדיקיך האמתיים שאזכה בכל עת ועת להתעורר ולהתקשר לפנימיות הטוב שבלבבי לפנימיות החלק אלהי שבקרבי. אשר בפנימיות הטוב הזה תוקד ותבער בי הששון והשמחה בך[104] בכל מיני מוקד ותבערה. (המעין יבין מאליו שיסדתי תפלתי הזאת על דברי מוהרנ"ת ז"ל בכמה מקומות, ובפרט בהלכות פסח הלכה ט' שדיקא על ידי היראה באים לשמחה, ואפלו על ידי יראת הענש. וכמרמז במאמר חכמינו ז"ל מענין לישרי לן מר, אמר ליה וי לן דמיתנן וכו' שהוא תמוה מאד וכו', אך על פי הנ"ל יובנו הדברים היטב. כי היה בשמחה גדולה כל כך, עד שאימת מות שהוא יראת הענש, לא היה לו כח להפיל אותו לעצבות חס ושלום, רק אדרבה וכו' מגדל האימה והיראה מהמות וכו' התחזק לקים דברי חכמינו ז"ל לשמח את עצמו וכו' עין שם. ומחמת שמובא בלקוטי תנינא סימן יוד שגם על ידי השמחה זוכים לישוב הדעת לישב עצמו מה התכלית וכו' שזה בחינת זכרון יום המות. וכמובא בלקוטי תפלות חלק ב' סימן י' בהתפלה שעל זה עין שם, ונמצא לפי זה שאחד תלוי בחברו, על כן צרפתי לזה האות שאחר זה שבו ידבר הרבה מענין הזכרון הזה.

[101] תענוגי עולם הזה היא הפסלת דפסלת אשר נשתלשל ונפרד מהם כפרוד הפסלת מהאכל שבקרב האדם, וכל מי שנכשל בהם שלא בקדשה (כי בקדשה גם הם נזדככים אבל מי שנכשל בהם בטמאה חס ושלום) הוא נמשל לנפש החזיר ממש, שגם אליו נדמה כי אין טוב מהצואה אשר לועס.

[102] כי לאחר שתזכך הנפש מזהמת החטאים (החוצצים ומבדילים אותה מאתו יתברך) אז תתדבק על ידי כל נקדה טובה בה' ובצדיקיו האמתיים, ובפרט בראש כל צדיקיו שהוא בעצמו מקור ההתקשרות, כי על ידו בעצמו נתקשר בו יתברך. ונזכה לעד ולנצח לכל תענוגי הדעת אותו יתברך כמובא מזה לעיל בחלק ג' עין שם.

[103] כי השם יתברך ודעתו אחד כנודע בכתבי האר"י ז"ל, וכמאמר החכם כמובא בהתורה חיים נצחיים בלקוטי א' סימן כ"א 'אלו ידעתיו הייתיו'. וגם כל מדותיו הקדושות הם באחדות עמו, ועל כן כמו שהוא יתברך אין סוף כמו כן אין סוף למדותיו הקדושות שהם טובו ורחמיו וענג ענגו (זיין תענוגדיקער פון תענוג) שכלם הם עצם דעתו ואלקותו יתברך. וכל אשר תגדל דעת הנשמה אשר זה גם עצמיותה (שגם היא באחדות עם דעתה כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בלקוטי א' סימן ל"ה על פסוק "ונשמת שדי תבינם" שהשכל הוא הנשמה עין שם) באלקותו יתברך, כן תגדל התאחדותה והתקשרותה בענג אלקותו יתברך אשר עצם המתיקות והטוב והנעימות, והתענוג דתענוג אשר תרגיש נשמת האדם מדעתה את ה' (עין בלקוטי תפלות חלק א' סימן ק"ל ובחלק ב' סימן ט' ועוד בכמה מקומות בדבריו הקדושים), גם אם לא עשתה רק מצוה אחת אי אפשר לשער במחנו האנושי כלל וכלל. וכן כבר נודע מה שמוהרנ"ת ז"ל דבר פעם אחת מפרוש תבת "אייביג" [נצח] והמובן מדבריו הקדושים שבהאמונה הפשוטה מצוה גדולה להתפלא מרחוק על גדל ועמק פרוש התבה הזאת. ואף אמנם שכל אשר יעמיק מחשבתו בזה ובדברי אדמו"ר ז"ל בסימן כ"א שלעולמי עד ולנצח נצחים יהיה הבדל והפרש בענג הדעת את ה' בין כל אחד לחברו כפי כל נקדה ונקדה טובה שהוסיף כל אחד על חברו, בלי שום חקירה כלל יראה בעיניו שהפסד שכר התדבקות בה' אשר מפסידים על ידי מעוט מצוה אחת, או על ידי העדר הרחוק מעברה אחת הוא מר ומרור להנפש יותר מכל מיני הרג ומות ומכל מיני גיהנם שבעולם, אשר כלם כדאי וכדאי לסבל וכאין נחשבים נגד זה. ולא בלשון גזמא כתב בתפלותיו הקדושות זעקת מרירותנו עד אין סוף ואין תכלית (עין בלקוטי תפלות חלק ב' סימן י"ב ועוד בכמה וכמה מקומות). ולא לחנם יש לכל אחד ואחד לשפך את לבבו כמים ממש נכח פני ה'. כי כל מיני קינות וכל מיני בכיות וזעקות גדולות ומרות לא יספיקו כלל לצרות הנפש העולים על כל הצרות שבעולם. אבל עם כל זאת ואחרי כל אלה מאחר שגם פושעי ישראל מלאים מצות כרמון (ברכות נז.) על כן גם החדוה שלנו גדול ועצום מאד עד בלי די, כי הלא החלוק לנצח שבין כל אחד לחברו לא יהיה רק במהות התענוגים של השגת אלקותו אבל כמות התענוגים גם ממצוה אחת יהיה עד בלי תכלית. (כי מה שאמרו חכמינו ז"ל 'נח לו לאדם שלא נברא' וכו' והכתוב "טוב משניהם את אשר עדן לא היה" לא נאמרו כי אם על חיי האדם שבעולם הזה כמובא בהתורה 'לכו חזו' בלקוטי תנינא סימן ל"ט אבל כפי התכלית האחרון שיזכה כל אחד, בודאי טוב יותר מה שנברא, וזה נאמר אפלו על הפושע שבפושעים שאין פושע יותר ממנו, כי גם אצלו 'כל מה דעביד רחמנא' להוריד נשמתו לזה העולם 'לטובתו' הבלתי תכלית 'עביד' ועשה כל זה, כי גם כל הענשים מרים ומרורים שלו שיצטרך לסבל עד אשר יזדכך, אף על שיהיו קשים וגרועים מכלם, כאין יהיו נחשבים נגד הענג אשר יזכה גם הוא גם אם לא עשה בזה העולם רק מצוה אחת. כי הענשים גם אצלו יהיו מגבלים ותקות חוט זהר אין סוף בדעת למעלה מדעת, ובענג למעלה מענג, אשר תזכה נשמת כל אחד מישראל גם על ידי מצוה אחת יהיה עד בלתי תכלית וגבול. והדבר המגבל אף אם הוא גדול כמו שהוא גדול – נגד הדבר שאינו מגבל כאין וכאפס ממש הוא נחשב. [כי הלכה כדורשי רשומות שאמרו, כלם באים לחיי העולם הבא (סנהדרין קד) שמובא שם גם לענין הארבעה שאין להם חלק לעולם הבא (גם עין בהתורה עתיקא חיים נצחיים שגם עכו"ם יזדככו)] (כמובן מדברי מוהרנ"ת ז"ל שמעתי בעל פה בענין זה מאבי הריני כפרת משכבו, גם עין בחיי מוהר"ן בהשיחה של עבודת ה' בסוף אות ט') ועוד שמעתי מאבי הריני כפרת משכבו לענין מה שאמר 'אפר תחת כפות רגלי הצדיקים' – גילויבט [השבח] וכו' והמובן בזה וכו' ומה שמובא שם שיש שיכלו לגמרי וכו' נראה לפי עניות דעתי לפרש בזה כמו שפרש הוא בעצמו ז"ל בהלכות תפלין הלכה ד' באות ה' ענין מאמר הזהר שאין מועיל תשובה וכו' שאין זה רק בחינת התרחקות למי שצריכין להרחיקו ולכתב עליו כן, והאמנם שגם זה וכו' עין שם וכעין שאמרו חכמינו ז"ל על אחר וכו' ומה שמובא בהלכות... שיש שלא ישאר מהם כלל זה נאמר רק על קלפת עמלק כי הוא שנאמר עליו "מחה תמחה" שהוא באמת עצם הרע והטמאה. גם אם תעמיק מחשבותיך בכל זה באמונה בתמימות ופשיטות (כי אסור להסתכל בעיני השכל מה למעלה מה למטה וכו') תראה בעיניך שזה כנ"ל.

[104] עין בלקוטי תפלות חלק א' סימן מ"ט לענין רצון ובסימן ל"ד לענין תפלה וצעקה וכן הדבר גם לענין שמחה כמובן מדבריו הקדושים במקום אחר).