# [יד]

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/1136/241/1078/14/

מעדן להשקות את הגן בדבר העדן הנ"ל הגדול ועצום לאין ערך ממדרגת הגן, וגם כל חיות הגן והרוח שבו נמשך ונשקה מהעדן. וממילא יבאר לפי זה שכמו כן זה הרוח שבעדן, גדול ועצום לאין ערך מהרוח שבגן התורה עד שנחשב כנגדו לשער וסערה כפלי כפלים לאין ערך. תבין ותתבונן לפי זה בהמבאר מדבריו הקדושים באות ח' שנמצא סערה דקדשה (שער הציצית) שהוא העומד בקדשה זה לעמת זה להכניע את הסער ואיש השעיר בסערתו (עין שם היטב באות ח'). וגם לפי זה מבאר בשני טעמים למציאות הכח והגבורה בהרב העולה להעדן להכניע ולכלות את האדמוני. טעם אחד מפרש בדבריו הקדושים, שעל ידי זה יש ביכלת הרב לכנס לתוך צנור הרשע כדי לשברו. טעם השני מבאר גם כן למעמיק בדבריו הנ"ל, שזה מחמת שבאמת יוצא ולוחם כנגדו זה הרב בסערה חזקה כפלי כפלים. כי לפי הנ"ל תבין מרחוק שזה שאין ביכלת סערת הרשע להתקים, הוא מחמת שאין לו כלל כלי התורה הנ"ל המכרחים לקבלת הטוב מסערת העדן כי הוא רחוק מהתורה ומכל המדות טובות שבה. רק מצד הנסיון שמכרח שיהיה בזה העולם (עין לקמן בהשיחות והספורים באות כ'), מכרח כביכול השם יתברך לשנות את דרכיו (רשע וטוב לו) בהשפעת העדן ואור הגנוז הנ"ל (שגם משה רבנו עליו השלום עדין לא עלה לשם להשיגו) ולהשפיע גם לרשע, כעשו בבכיתו ואנחתו. אבל בחסרון והעדר הכלים שלו נהפך לו זאת הסערה בתכלית ההפך, ומסער גופה ונשמתה. ולא כן הרב העליון (כבן דוד בעצמו שאנו מחכים אליו) בעליתו לשם ברב ועצם הכלים הנפלאים הנתהוים ברב ועצם הנסיונות שיעמד בהם בכל גלגול שיתגלגל בהם באריכות הגלות (כמובן בזה מדברי מורנו הרב רבי חיים ויטאל בשם האר"י ז"ל). וגם ממילא מובן שברב הכלים יש ביכלתו לקבל משם סערה גדולה וחזקה כפל כפלים כפי שנמצא להרב דקלפה, ושאחר כך לא יהיה נחשב אצלו גם זאת הסערה רק לרוח סתם מרב הכלים כנ"ל: