# [יז]

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/1136/241/1078/17/

ועוד יש להאריך קצת בכל זה ולשוב להכתוב הנ"ל. "ונהר יוצא מעדן" וכו' שאף על פי שבבאורינו הנ"ל בדבריו הקדושים, לא תהיה מדת "ונקה" רק במדרגת התפלה והעדן ולא במדרגת הגן והתורה. אבל עוד יש לבאר בדבריו הקדושים, שבאמצעות הנהר הנמשך מזה לזה, יש שמצטרפים לתן בזה את האמור בזה, ותחשב התפלה בכל הי"ג מדות שתתקבל בהם. וכן תחשב התורה בכל הי"ג מדות שמכרחים להדרש בהם. ויען אשר בכל זאת נחשבים הגן והעדן לשני מדרגות אשר לא ראי זה כראי זה. ובמדת "ונקה" (תכלית הזכוך) לבד, פרט רבנו ז"ל ואמר שמכרח לעלות לעדן התפלה, יש לבאר (כמובן במקום אחר) שבאפן אחד מצרף אותם, ובאפן אחד מבדיל ביניהם, ושכל ההבדל הוא למדה האחרונה הזאת, שאף על פי שנוגע בה גם הצרוף כנ"ל, נבדלת בכל זאת ונחשבת (מחמת ההבדל) ברוממות העדן יותר מכלם[136]. וגם אגב אורחא נוסף ונבוא מכל זה לדבריו הנ"ל, כי בהעולה מדבריו הנ"ל שכפי ההבדל שביניהם לא נמצא במדרגת הגן יותר מי"ב מדות ובאמצעות הארבעה (ראשים) אותיות הויה שפרט בו, ואשר לפי זה יש לבאר שבכל מדה ומדה מהגן נמצא בו אלה הארבע אותיות, ושם שנויי המדות זה מזה. גם שנויי הצרופים (שהם הארבע אותיות) זה מזה, ושהן הן י"ב צרופי הוי"ה שהזכיר בזה הענין. וגם מחמת שבכל זאת נמצאים אלה הארבעה ראשים (בי"ב צרופיהם) גם בשרשם שבעדן (ואחדות הנהר כנ"ל) ושם האור גנוז ונסתר עד שממילא נקרא בשם חשך, ותכלית ההפך מהאור[137]. תבין ותתבונן כמו כן בי"ב צרופי הוי"ה שבלילה וחשך שדבר לענין זה. גם לפי זה תראה אגב אורחא נפלאות גם בפשיטות פרוש הכתוב: "ונקה לא ינקה" וכו', אשר בפשיטות דעתנו יש לפרש אותו במדת הדין ותכלית ההפך ממדת הרחמים. ולפליאה גדולה נחשב זאת, כי הלא בכל זה המקרא חושב ממדה למדה בדבר הרחמים והטוב, ובסוף וסיום דבריו מהפך ומדבר בתכלית ההפך ומדת הדין, אשר לא זה בלבד כי נקה לא ינקה, עוד פוקד עון אבות על בנים ובני בנים על שלשים ועל רבעים, וגם אפלו לפרוש חכמינו ז"ל כי מלת "ונקה" סובב למעלה, החליטו אותו בסיומו "לא ינקה", לשני כתובים המכחישים זה את זה. ואולם בהסתרת וגניזת האור שבעדן והתחשבותו לחשך ותכלית ההפך אשר בארתי לעיל בדבריו הקדושים. שיך לעיל (שהארבע אותיות הנפרדים בהגן והפעל הנ"ל נמצאים כמו כן גם בכח ובעדן שמתאחדים שם בנהר, אשר מבאר בזה אגב אורחא לפי הי"ג מדות שמתחילים בשני שמות הוי"ה. ולדעת האר"י ז"ל אינם נחשבים אלה שני שמות במספר הי"ג מדות). יש לבאר עוד שגם מחמת זה נגנז ונסתר אור הרחמים שבו ונחשב ונראה בתכלית ההפך למדת הדין. ובאמת הוא נהפך חס ושלום להבלתי שבים על כל פנים אחר החטא. לשוב על כל פנים מעתה לכלי התורה המכרחים להם כנ"ל:

[136] וגם כאשר תתבונן בדבריו הקדושים וכפי באורנו הנ"ל, תבין מרחוק שהצרוף וההבדל שניהם מכרחים. כי הצרוף מכרח להשפעת העדן להגן, ולכלליות מדותיהם זה מזה כנ"ל. וההבדל מכרח להיות לצמצום והגבלה להגן, באפן שלא יהיה רק במדרגת הכלים כנ"ל. ועין בבאורי הקודם באות כ"ו שהוספתי שם לבאר בהכרח ההבדל למדת ונקה יותר מכלם כנ"ל.

[137] וכמובן מזה גם במקום אחר, שהחשך הגשמי מקשר להחשך הרוחני שבעמק המשג.