# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/1136/241/12/

כבר הודיענו רבנו ז"ל, שגם המצות שיש עליהם טעמים הגשמיים, יש להאמין שהעקר הוא טעמים הרוחניים לאין סוף שנמצא בה, כי אוריתא וקדשא בריך הוא כלא חד (וכבר הזכרתי מזה להענין אשר כתבתי באות ב' הנ"ל). וכן במצות תלמוד תורה העולה על כל המצות (כמבאר מזה גם בספר המדות בזה הלשון הרגל הלמוד עולה על קיום כל המצות) אף על פי שבפשיטות כל טעם הנגלה היא למען דעת איך להתנהג בכל דבר, את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה וכו'. אבל גם בזה כל עקר המצוה הוא בלשון סגלה להצלחת הנפש, כפי טעמים הרוחניים אשר בה. (ועין בספר המדות בזה הלשון כל ידיעה במשפטי התורה וכו' הידיעה הזאת בעצמה הוא הצלחת הנפש) וכן מבאר מדברי חכמינו ז"ל מסכת זבחים, לענין הלמוד שבהלכות קדשים שהוא הלכתא למשיחא, אבל דרש וקבל שכר.

והנה כאשר יצא מפי רבנו ז"ל כמה דברים נוראים בהכרח למוד ספרו, כי גם מיום התגלות הסתרי תורה שבזהר הקדוש תהיה בזה לבד הסגלה להצלחת הנפש כמבאר בזה מדברי האר"י ז"ל. גם לענין הלמוד בכל חכמת הקבלה שנתגלה על ידו (רק שלא כל אחד ראוי לזה הלמוד שבקבלת האר"י ז"ל מלשונות ההגשמה אשר בה. ולהבלתי ראוי מגיע קלקול חס ושלום כמובא מזה בספר חיי מוהר"ן, אבל להראויים לזה מאד מאד מכרחים דבריו והשגותיו הקדושים). ורבנו ז"ל קרא פעם אחת לספר עץ החיים בשם ספר מוסר, ואמר בזה הלשון: סע א טייער מוסר ספר סע איז [איזה ספר מוסר יקר הוא], והפליג מאד ביקר מעלתו. ועתה כפי המובן ברוממות רבנו ז"ל. יש גם מזה בעצמו להבין מרחוק מרוממות למוד תורתו והצלחת הנפש שזוכים על ידי כל דבור ודבור שבה. ואגב אורחא הנני להזכיר מה שמובא מזה קצת בהשיחות שאחר הספורי מעשיות (וגם בלקוטי הלכות מובא מזה) שרבנו ז"ל הפליג מאד לפני מוהרנ"ת בעצם כח התורה להוציא את האדם מכל מיני טנפת. ואמר לו בזה הלשון: גלייך דיא וויסט דעם כח פון דער תורה [וכי אתה יודע הכח של התורה?]. ומאמר רבנו ז"ל (שמובא בחיי מוהר"ן סימן של"ב) אני נחל המטהר וכו', מבאר גם כן מדברי מוהרנ"ת שסובב העקר על דברי תורתו הקדושה. ובספר המדות באות צדקה, מבאר מעלת יקר הלמוד, כי התורה והמעשר והשבת נותנים חיים גשמים גם כן. ועוד הנני לספר אשר ראיתי בבית אבי איש זקן אשר בימי נעוריו התחיל לנסע לרבנו ז"ל עם דודו שהיה מאנשי רבנו ז"ל, ודודו שבח אותו קצת לפני רבנו ז"ל, שהוא בר אורין. והתחיל רבנו ז"ל לעוררו על התמדת הלמוד, ואמר לו בזה הלשון: דיא ליפען זאלין דיר ניט צו שטיין [שהשפתים לא יעמדו] (כי עדין היה סמוך על שלחן חותנו). גם אמר לו רבנו בזה הלשון: דיא תורה וועט דיך קוויקען, דיא תורה וועט דיך שטארקען [התורה תחיה אותך, התורה תחזק אותך], ועוד כמה שבחים חשב אז. ובסוף הרים את קולו ואמר לו בזה הלשון: דיא תורה מאכט רייך [התורה מעשירה]. גם מבאר מדברי רבנו ז"ל לענין הצדיקים יחידי הדורות, שקדם ירידת הצדיקים לזה העולם, יש ביכלת להיות איש כשר ועובד את ה', גם זולת זה הצדיק ותורתו, ומשבא לזה העולם אין ביכלת כלל לזכות זולתו וזולת תורתו למה שצריך לזכות. וכפי הנראה מדבריו הקדושים שזה נמשך מדרכי השם יתברך בהנהגת העולם זה לעמת זה. ובירידת הצדיק הרופא נפשות לזה העולם, ברפואות ותחבושות יקרות ונפלאות שלא נתגלו עדין מעולם, נתחדשים כנגד זה מחלות ומכאובים חדשים שלא היו עדין בעולם, ושאין ביכלת לעמד כלל כנגדם, אם לא בסגלות ורפואות הצדיק שנתחדשו וירדו כנגדם באלה העתים, והבלתי מתרפא בהם אבדה תקותו חס ושלום. ולפי כל זה תבין ותתבונן ברב ועצם חיוב והכרח הלמוד בתורה שבנסתר שזכינו על ידי רבנו ז"ל. כי הן המה התבלין המכרחים להיצר הרע שבעת הזאת. שעל זה אמרו חכמינו ז"ל 'בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין' (מסכת קדושין דף ל' ע"ב). והעקר הוא למוד העיון שבה, כמבאר מדבריו הקדושים בלקוטי א' סימן ק"א, שזה הוא הלמוד המסגל להנצל על ידו מהתאוות והמדות הרעות.

ובספר המדות באות סוד. מבאר שבעיון עמק בסודות התורה, יכולים לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק (שגם מזה מובן גדל ועצם מעלת זה הלמוד), וכאשר נקראים בשם סודות התורה כל דברי רבי שמעון בר יוחאי בהזהר הקדוש והתקונים שנפתחו ויצאו ממקור החכמה דעתיקא סתימאה. כן גם כל דברי הנחל הנובע משם על ידי רבנו ז"ל. שמחמת זה מבאר מדבריו הקדושים, שגם הקובע לעצמו בכל יום שעור הלמוד בספריו הקדושים, לא יסתפק את עצמו בשעור למוד הפשוט, אבל יחלק את העתים ויוסיף לקבע לעצמו שעור למוד העיון בספריו הקדושים.