# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/1136/242/20/

בדבר מדת הדין המתגבר יותר בסוף הגלות בהסתות וקטרוגים למעלה ומניעות ההסתות למטה, אשר הבאתי מזה לעיל באות ה', שקצת מענין זה נמצא גם בסוף גלות בבל עין שם. עוד אמר פעם אחת לענין סוף גלות בבל, שאף על פי שגמר השם יתברך במדת רחמיו לבטל מדת הדין וגזרות כליה שהיתה למעלה ולמטה, וגם נהפך הוא להמשיך לדורות בכל שנה ושנה הארת פורים ומחית עמלק ימח שמו, באלה הימים, אין זה רק בכלליות ישראל, אבל בפרטיות האנשי בליעל והפושעים אשר בפשעיהם נגזרה הגזרה הזאת (אשר בכבד התשובה לא זכו גם אחר כך לשוב), יכול להיות שעד היום לא נפסק מהם הענש (כי "תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה"). ושכמו כן בזה הגלות והתגברות מדת הדין הנ"ל, אף על פי שבכלליות ישראל יגמר השם יתברך במדת רחמיו, כי עד עת קץ לא יהיה נפסק מישראל אנשים תמימים וישרים הבלתי חפצים כלל במבוכותיהם ובכתותיהם (הנרמזים בהמעשה של הבעל תפלה), ובוחרים בדרך התמימות והפשיטות שדרכו בו אבותינו מעולם, "והנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" והכל יתהפך לטובה. אבל בפרטיות ישראל כל אשר שקעו וצללו בקלפות החרופים והלצנות (עין לקמן) יעבר עליהם מה שיעבר. וכפי שנכתב לקמן בבאור המעשיות, נמצא לזה רמז בסוף המעשה מהבערגיר, שהקיסר הזקן גם אחר כך לא היה לו גדלה, יען אשר על ידו עבר כל זה: