# סא

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/307/1425/61/

הרב ר' יצחק מחרשיוואטע שהיה מקרב לרבנו זצוק"ל, היה לו אח ולקחו ראנדאר [מוכסן] אחד לחתן לכפר הסמוך לראריד שישב על התורה ועל העבודה, שהיה בחור טוב. והוא כשהיה שם ולא היו לו החברים נתבטל מלמודו ויצא מבית המדרש אל הנהר. והיה שם נפח שעשה מלאכתו, והביט על הנפח ועל הדגים שצודין שם, ועמד כך בלי מלבוש עליון ובלי חגורה. ופעם אחת נסע רבנו זצוק"ל דרך שם, וראה האברך הנ"ל איך שעגלה עוברת והיא מלאה מאנשים ועל השטאגעס [המדרגות] שמבחוץ עומדים אנשים מכאן ומכאן, והבין שזה גוטער יוד [אדמו"ר] ויסע דרך עליו כי שם היה הדרך. ונתביש מעט והתחיל לרוץ לביתו. אבל תכף רמז רבנו זצוק"ל (שנסע אז) בידיו שיבוא אצלו והכרח לבוא. ובקשו ממנו שיראה להם אכסניא, ושאל אותו מי הוא, וענה לו. אמר רבנו אזוי מיין יצחק'לס ברודער [כך אח של יצחק שלי]. והוכיח אותו ואמר לו מסתמא לקח אותך חותנך פאר דעם גוטען קינד [בתור בחור טוב] כדי שתלמד וכו', ואתה מבטל ויוצא להסתכל על הנפח והדגים וכו', עד שנתמלא תשובה וחרטה ובושה. ובכה הרבה מאד ומאז נעשה מתמיד גדול. ורבנו זצוק"ל קרב אותו מאד מאד. ואמר מסתמא וועסטו וועלין פארין צו מיר [מסתמא תרצה לנסוע אלי] ויהיה לך מניעות ותשבר אותם. תדע שענין שלי הוא רק ראש השנה. וכן הוה ובא על ראש השנה, והיה עיף והניח את עצמו לישן אצל השטיבל [בית התפלה] של רבנו זצוק"ל קדם הזכר ברית. וכשהקיץ ראה רעש שאנשים נכנסים עם פדיונות לרבנו ז"ל. ורצה גם כן לכנס ושאל מה עושין שם והשיבו לו שעושין ודוי דברים. וראה שהאנשים היוצאים, פניהם אדמים, מיט אויס גיוויינטע אויגין [עם עינים בכויות], והיה לו חרטה על שבא, ומה היה לו לעשות. ודחף את עצמו לכנס עם עוד אחד, ותכף רמז רבנו זצוק"ל להאחד שיצא ויצא. וסגר רבנו זצוק"ל את הדלת ואמר לו נו, זאג [תגיד] מה שהשם יתברך ואני ואתה יודעים. ולא רצה, וענה שאין לו מה להתודות. ואמר לו רבנו זצוק"ל כמה פעמים אמר (הינו התודה) והוא ענה בכל פעם אין מה להתודות. אז אמר לו רבנו זצוק"ל, מיך וועסטו נארען [אותי אתה תרמה]. ושמעתי כשאמר רבנו זצוק"ל הדברים הנ"ל הכה עם אצבעו על חטמו, ומשך התבות מיך וועסטו נארען [אותי אתה תרמה], הלא אני יודע מה שנעשה עמך גם בשכבך על משכבך. ודחפו רבנו זצ"ל לחוץ, ונסע אחר ראש השנה לביתו. ואחר איזה שנים בא עוד פעם לרבנו ז"ל, ואמר עליו רבנו ז"ל איזה ווערטיל [בדיחה] ונעשה צחוק, ונדחה מזה ולא נסע יותר. ואחר כך אחר זמן רב אחר פטירת רבנו ז"ל דבר עם ר' מאיר מטעפליק זצ"ל, ספר לו שרבנו זצוק"ל רחקו. אמר לו זהו נקרא התרחקות? ביי אזא רעבין וואלט איך [אצל כזה רבי הייתי] אפלו מניח את עצמי שידוש עלי, ער זאל טרעטין אויף מיר. [ורבי אברהם ז"ל הסביר שרבנו ז"ל קים אז מה שמביא בספר המדות, שאם מקרבין לאדם (לעבודת השם יתברך) והוא מסרב מתר לדחפו בשתי ידים. כי רבנו קרב אותו מאד ולא רצה, על כן רחקו]:

מכתב יד ר' מאיר אנשין שכתב מרבי אברהם ז"ל ורבי אברהם הגיהם: