# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/307/2093/16/

ובימי הקיץ הנ"ל כשראו אמץ לבבו וכו', התחיל אביו מחדש להתפיס קצת. ועם כל זה גרה עליו בני ביתו, ואז היתה רגילה אשתו לשלח אליו את גיסו לבית המדרש לדבר עמו בשביל עסק פרנסה, כי בביתו לא היה לה פנאי לדבר עמו, כי תכף כשאכל אכילתו רץ לבית המדרש ללמודו. בכן הלך גיסו לבית המדרש ודבר אתו מה יהיה אודות פרנסה? ויען לו רבי נתן: 'עם כל זה הלא מכרחין למות'. ובזה הלשון: די ביסט טאקי גירעכט נאר וואס זאהל איך פארט טהאן, מען וועט אבער פארט מוזען ליגען מיט די פיס צו דער טיהר [אמנם אתה צודק, רק מה אעשה שנצטרך בכל זאת לשכב עם רגלים מול הדלת]. ואחר כך לאחר זמן היה מעשה שחלה הבן יחיד של גיסו הנ"ל. והלך גיסו אל הארון הקדש ובכה, ואמר שהוא נותן את עצמו בשביל בנו, ונתקים כן. כי תכף ומיד התחיל בנו להתרפא והוא בעצמו נחלה ומת. וכתב אגרת להרב ר' נתן שיראה להשגיח על בנו והזכיר את דברי מוהרנ"ת שאמר, הלא מכרחים למות. ואמר: איי טיט מיר באנק, איי זענט איהר גירעכט און האט גוט צו גיטראפין אז מיוועט אמאל ליגען מיט די פיס צו דער טהיר [אוי זה מציק לי, אוי הייתם צודקים וטוב נחשתם שיצטרכו פעם לשכב עם רגלים אל הדלת], ואמר: אוי בין איך דיך מקנא [אוי אני מקנא בך]. ואחר כך התפשרו עם הרב ר' נתן כי יסע לבארדיטשוב רק לקנות סחורה אבל שאר הטרדות לא יהיו עליו כלל. ועשה כן וכו' וכמובא באריכות בספר כוכבי אור, בחלק אנשי מוהר"ן:

ופעם אחת בתחלת ההתקרבות ראה מוהרנ"ת אצל רבנו זצוק"ל ספר שבחי האר"י ז"ל, ושאל אותו ממנו. ואחר כך כשהחזירו שאל אותו רבנו זצוק"ל, וואס האסטו דיר עפיס ארויס גענעמען פון דארט [מה הוצאת לעצמך משהו משם?]. ענה ואמר מה שכתוב שם שר' חיים ויטאל זצוק"ל היה ענו והיה בעיניו שפל מאד, וכשנכנס אל האר"י ז"ל ונתקרב אליו והוא התחיל לשבחו ולפארו מאד והיה אצלו פלא גדול מה זאת?! ואמר אליו הלא אני יודע בעצמי את שפלותי וכו' ומעלת כבודו מרומם ומשבח אותי כל כך. ענה האר"י זצוק"ל ואמר לו, בעקבותא דמשיחא במעוט פעלות יגיעו למדרגת רבי עקיבא. ומה שתפס לו דוקא רבי עקיבא כי מבאר בכתבי האר"י ז"ל שרבי חיים וויטאל היה לו נשמת רבי עקיבא. ענה רבנו ז"ל ואמר לו "אט דאס האב איך טאקי געמיינט" [הנה לזה באמת התכונתי] כי זה הענין בעצמו היה גם כן אצל מוהרנ"ת זצוק"ל שהיה בעיניו ענו ושפל וסבלן ממש א שטיקל בלאטע [חתיכת בוץ]. כאשר רבנו זצוק"ל בעצמו העיד עליו, וכשנתקרב לרבנו זצוק"ל והוא שבחו ופארו וכו' והיה אצלו חדוש ופלא, ומזה מתרץ לו כנ"ל.

פעם אחת אמר מוהרנ"ת זצוק"ל שבתחלת התקרבותו לרבנו זצוק"ל אם לא היה רואה אצל רבנו זצוק"ל מנורות של כסף (זילבערנע לייכטער), לא היה מתקרב (כמובן בחיי מוהר"ן (סימן ר"א), שזה מה שהאנשים כשרים מלבשים וכו', כי אפלו השם יתברך כשרצה לתן לנו התורה הלביש את עצמו בספורי מעשיות. כי כל ספר בראשית וכו' עין שם).

ומוהרנ"ת זצ"ל היה מספר כשנתקרבתי לרבנו זצוק"ל האב איך מיין מח אין גאנצען אוועק גילייקט [הנחתי את מוחי לגמרי] כאלו אין לי שום שכל. וכששמעתי דבור מרבנו זצוק"ל האב איך א שטיקעל שכל, נאך א דבור נאך א שטיקעל שכל [יש לי חתיכת שכל עוד דבור עוד חתיכת שכל]. וכן אמרו עליו מגדולי אנשי שלומנו שזה החלוק בין מוהרנ"ת לשאר תלמידי רבנו זצוק"ל, שהם ידעו שרבנו זצוק"ל הוא העקר. אבל הם גם כן (זענען אויך עפיס [הם גם כן משהו]) יש להם איזה דעה, אבל מוהרנ"ת ז"ל ידע בעצמו שהוא בלעדי רבנו ז"ל אינו כלום גאר ניט [כלום לא] כאין ממש. אשרי לו: