# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/307/2093/2/

ומוהרנ"ת ז"ל מאחר שהיה בין מתנגדים, היה קשה לו להתקרב להחסידים. אך אחר שתי שנים שאכל מזונות על שלחן חותנו, חזר לאכל מזונות על שלחן אביו ואז נתחבר עם ר' ליפא והתוכח עמו ר' ליפא, וטען כי החסידים אנשי אמת וראוי להתקרב אליהם ולהתחבר עמהם. ופעם אחת בא איש מהאניפאליע (אשר הרב ר' זושא זצ"ל היה שם) לנעמירוב, וקימו בו הכנסת אורחים, ונטל ידיו לאכילה וברך ברכת נטילת ידים וברכת המוציא בכונה, ונראה וישר מאד בעיניהם. וישאלו אותו האם אתם מכירים את הר' זושא, וענה בודאי אני מכירו, וגם אני רגיל לכנס אצלו, וכל ההתעוררות לעבודת ה' קבלתי ממנו. וספר להם קצת מסדר עבודתו, וכי בחצות הלילה מפיל עצמו ממטתו וצועק: זושא זושא הייב זיך שוין אויף, די רעשט וועסטו שוין דער שלאפין אין קבר [זושא זושא, תרים את עצמך כבר, את השאר כבר תישן בקבר], ועוד שאר עבודות. ונתעוררו מאד לנסע לאנשי הבעל שם טוב, כי ראו שהם אנשים כשרים, וזה היה שש שנים קדם ההתקרבות לרבנו ז"ל, ואז נשתנה לטובה כי ראה שהאמת עם החסידים. ומאז התחיל לנסע אל הצדיקים ההולכים בדרך הבעל שם טוב, להרב ר' מרדכי מקרעמעמניץ ולהרב הצדיק מבארדיטשוב ושאר צדיקים. והיה למוהרנ"ת יסורים גדולים מחמת מניעות אביו וחותנו ואשתו, ואף על פי כן אם היה מרגיש שיש לו טובה גדולה בעבודת ה' לא היה מסתכל עליהם כלל. אך כיון שלא היה לו עדין טובה שלמה כי אם מעט, על כן לא היה חזק כל כך בזה: