# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/549/9/

וענין התפלה על צרכי הגוף עין בהלכות ערובי תחומין הלכה ג' ובהלכות מילה הלכה ה' אות ד', ואות ה'. והמובן מדבריו הקדושים בדרך כלל, שאף על פי שכל הצרות והיסורים אשר ישלח השם יתברך על האדם, הכל הוא כפי אשר ייטיב לנשמתו לעד ולנצח, אבל על פי רב יכול להיות שכל זה הוא כפי שלא התפלל עוד על זה (או שלא הרבה על זה בתפלה), אבל בעצם התקונים הנעשים על ידי תפלתו יכול להיות שיתהוה אצלו כלי עד שיהיה ביכלתו לקבל מאתו יתברך גדל חסדו ורחמיו המרבים, עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות, ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכיים גם לחיוב דעתו יתברך. כי את שניהם יהיה ביכלתו לקבל אחר כך כפי התקונים שיהיו נעשים על ידי תפלתו או על ידי השמחה והמחאת כף ורקודין, או על ידי התקשרות לצדיקים ותפלת הצדיקים ושאר המתקותיהם (לכפר להעונות ולהושיענו בכל הישועות) או על ידי שאר העצות המובאים בדברי אדמו"ר ז"ל, אשרי שיאחז בהם: (ולפעמים אינו תלוי בכל זה, ולכן אין מה להרהר חס ושלום על איזה צרה שלא תבא אפלו אם הרבה בתפלה וכיוצא. כי בודאי בודאי הכל לטובתו והצלחתו הנצחיות, אשר סוף כל סוף יאמר על כל זה "אודך ה' כי אנפת בי" וכו' וכמובא בלקוטי הלכות נשיאת כפים הלכה ד' עין שם):