# י

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/662/1147/10/

וגם על זאת דוה לבו מאד, ונפשו היתה מרה לו על כל זה בלי שעור. כי כפי שנקבע בלבבו זכרון יום המיתה ויום הקבורה שמוכנים ועומדים לזה בכל עת ורגע, וכל הימים של האדם הם מנויים וספורים וקצובים במספר אצל השם יתברך, וכל שעה שיתבטל בקנית הסחורה היא אבדה הנצחיית אבדה שאינה חוזרת, אבדה והפסד רוח נפלא ונורא עין לא ראתה וכו' שהיה מרויח בהשעות האלה. ואף על פי כן נסתפק מאד ולא ידע לתת עצה בנפשו אם להתעקש עמהם גם בזה, כי כבר הכניסו דבריהם בדעתו שיסתפק אולי כך הוא רצונו יתברך שיעסק קצת במשא ומתן, וגם זה נחשב לעבודת ה' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם (כי הדבור יש לו כח גדול למשך לב האדם הן לטוב הן להפוך חס ושלום כמובא מזה בדבריו ז"ל). על כן נתישב בדעתו שקדם נסיעתו שלעת עתה ילך גם עכשו אל מקומו אשר לו מחוץ לעיר, ובצאתו את העיר יפרש את כפיו לפניו בבכי ותחנונים מעמק הלב אולי יחוס וירחם עליו להנחותו בדרך האמת לבלתי יסור מרצונו ימין ושמאל חס ושלום. וכן עשה שהלך ונתמהמה שם עד שהאיר השחר. ומשם הלך לבית הכנסת, ולמד קצת ואחר כך התפלל תפלת שחרית. ואחר תפלתו נתישב בדעתו שקדם נסיעתו לבארדיטשוב יסע מקדם לברסלב לקבל רשות מאדמו"ר ז"ל. כי ידע שדרך הבעל עגלה הנוסע לבארדיטשוב לבל ישים לדרך פעמיו עד לפנות ערב, ואז הימים הסמוכים לתקופת תמוז שהימים ארכים מאד ומנעמרוב לברסלב שמונה עשר מיל (ווערסט) ויהיה עוד באפשרות לסע ולחזר קדם נסיעתו. ואף שלפי שעה לא נמצא לו עגלה לנסע לשם, אבל מגדל תשוקתו התחיל לילך לשם ברגליו ואגב אורחא עסק גם בצעקה ותפלה לפני השם יתברך[10]. והשם יתברך הזמין לו עגלה בדרך הליכתו, ונסע ובא לברסלב. ובבאו לאדמו"ר ז"ל התחיל לדבר ולשיח עמו כדרכו תמיד, ובתוך שיחתו הקדושה יצא עמו לחוץ והיה הולך ומדבר עמו עד שבאו על ההר אשר מעבר להנחל העובר שם סמוך לביתו ונכנס עמו בשיחה ארכה מאד:

[10] עין לקמן באות ט"ז.