# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/662/1147/11/

ואז דבר עמו הענין המובא בלקוטי א' סימן נ"ב על אודות הטועים האומרים שהעולם הוא מחיב המציאות וכו' אך מאין נמשך הטעות וכו' דע שזה נמשך מחמת שבאמת עתה שכבר נאצלו ונמשכו נשמות ישראל, עתה בודאי העולם הוא בבחינת מחיב המציאות וכו' אך נשמות ישראל בעצמן כשנאצלו היו הם בעצמן עם כל העולמות התלויים בהם הכל היה אפשרי המציאות. כי היה באפשרותו להאצילם ולבראם, או שלא לבראם, אך תכף כשנתרצה הקדוש ברוך הוא להאציל נשמות ישראל אזי היה כל העולם בבחינת מחיב המציאות. כי מאחר שנאצלו נשמות ישראל, אזי כביכול הוא מחיב להמציא העולם, כי על מנת כן נאצלו נשמתן, שכל העולמות יבראו בשבילם והם ימשלו בכל. ומזה נשתלשל ונמשך השטות וכו', אבל באמת רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות וכו':

ועקר הכונה שברא כל העולם בשביל ישראל היה כדי שישראל יעשו רצונו ושיחזרו וידבקו בשרשן, דהינו שיחזרו ויכללו בו יתברך שהוא מחיב המציאות וכו'. ורק בשביל זה מחיב השם יתברך כביכול לברא ולקים כל העולמות בשביל ישראל כנ"ל, כדי שיעשו רצונו כנ"ל, ועל כן אז דיקא כשעושין רצונו נכלל העולם בבחינת מחיב המציאות וכו'. כי על ידי שעושין רצונו יתברך הם חוזרין ונכללין בו יתברך שהוא מחיב המציאות ואז נכללין עמהם כל העולמות התלויים בנפשו בחיוב המציאות[11]. אך לזכות לזה להכלל בשרשו דהינו לחזר ולהכלל באחדות השם יתברך שהוא מחיב המציאות, זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי בטול, שיבטל עצמו לגמרי עד שיהיה נכלל באחדותו יתברך. ואי אפשר לבא לידי בטול כי אם על ידי התבודדות, כי על ידי שמתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו, על ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמדות רעות עד שזוכה לבטל כל גשמיותו ולהכלל בשרשו, אך עקר התבודדות הוא בלילה בעת שהעולם פנוי מטרדת העולם הזה, כי ביום וכו' ואפלו אם הוא בעצמו אינו טרוד אף על פי כן מאחר שהעולם טרודים אז וכו' על ידי זה קשה אז לבא לידי בטול. וגם צריכין שיהיה התבודדות במקום מיחד דהינו חוץ מהעיר בדרך יחידי וכו', כי במקום שהולכים שם בני אדם ביום הרודפים אחר העולם הזה אף על פי שכעת אינם הולכים שם הוא מבלבל גם כן ההתבודדות, ואינו יכול להתבטל ולהכלל בו יתברך, על כן צריך שילך לבדו בלילה בדרך יחידי במקום שאין שם בני אדם, ושם ילך ויתבודד ויפנה לבו ודעתו מכל עסקי העולם הזה ויבטל הכל עד שיזכה לבחינת בטול באמת וכו' וכו'. ואזי כשזוכה לבטול באמת ואזי נכלל נפשו בשרשו דהינו בו יתברך שהוא מחיב המציאות אזי נכלל כל העולם עם נפשו בשרשו שהוא מחיב המציאות כי הכל תלוי בו כנ"ל. ואזי נעשה כל העולם על ידו בבחינת מחיב המציאות כנ"ל:

[11] אגב אורחא אמרתי להודיע להמעין מה שנראה קצת לפי עניות דעתי בבאור דבריו הקדושים האלה: כי בהענין הזה של כלליות העולמות על ידי נשמות ישראל במחיב המציאות הוא מביא בזה שני טעמים שכל אחד נעוץ וקשור בחברו: טעם א' מחמת שכל העולמות תלויים ומקשרים בנפשות ישראל המושלים בהם, על כן על ידי שישראל עושין רצונו יתברך שהוא מחיב המציאות ונכללין בו, אז ממילא נכללין גם העולמות התלויים בהם במחיב המציאות: טעם ב' מחמת שעל מנת כן ברא אותם בשביל התכלית הזה שישראל יעשו רצונו וכו' ועתה כיון שכבר נעשה התכלית הזה עתה דיקא הוא מחיב כביכול לקימם במציאותם ולהחיותם ולהנהיגם. ועין בדברי מוהרנ"ת ז"ל בהקדמת הלקוטי א' במה שכתב שם בזה הלשון, וצריך אתה המעין שתבין בדבריו שלפעמים מביא שתים או שלש ראיות לדבר אחד וכו', ומרהיטת הלשון נדמה כאלו היא ראיה אחת וכו' עין שם.