# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/662/1147/16/

וכל הנהגותיו וכל מעשיו היו בזריזות ובמהירות גדול מאד, כמו הליכתו למקוה. בכל בקר הלך ופשט ולבש את בגדיו בתכלית המהירות, עד שכמעט לא היה באפשרות שום אדם להשתוות עמו. וכן בעת כתיבתו היה הקלמוס פורחת מתחת ידו שהיה לפלא בעיני כל רואיו. וכן שאר מעשיו כלם היו במהירות גדול ונפלא עד מאד. (וגם אדמו"ר ז"ל התפלא פעם אחת על גדל זריזותו ואמר שבודאי יזכה להיות על ידי זה רועה נאמן. ועין "פרפראות לחכמה" על התורה [חלק א' סימן ס"ג] סוד כונת המילה). וגם אחז תמיד את המורה שעות [השעון] לנגד עינו, והיה שומר את כל שעותיו ורגעיו בכל מיני שמירה. כי גם בעת נסיעתו וישיבתו על העגלה הרבה ללמד ולהתפלל ולצעק להשם יתברך בכלות הנפש ממש, ושום דבר בעולם לא בלבל את דעתו לבטלו מעבודתו אפלו כרגע. ולהרבות בשבחיו יקצרו המון יריעות. וכאשר היה נודע לכל יודעיו ומכיריו אשר הכירוהו מעודו עד יום הסתלקותו, שמיום התקרבותו לאדמו"ר זצ"ל נבער לבבו בתבערת עצום ומפלג אשר אין לשער, וזכרון יום המות לא נפסק ממחשבתו אפלו כשעה קלה. וכפי עמקות רעיוניו אשר העמיק במהירות פריחת הזמן של חיי האדם בזה העולם, שכאין יחשבו נגד חיי העולם הנצחי, וגם הלא במהירת פריחת הזמן הזה מסכן האדם בכל רגע ורגע, היה נחשב בעיניו כל העוסקים בהבלי העולם כמשגע ממש. ואת כל העשר והכבוד שנתגדל בזה מנעוריו, מאס וגעל ושקץ, וקבל על עצמו כל מיני בזיונות ורדיפות אשר רדפוהו אביו ואשתו וכל משפחתו. והרבה לצעק ולבקש מהשם יתברך שיזכה להיות כרצונו בכל תעלומת לבבו עד הנקדה הפנימית שבלב, עד אשר זכה גם הוא למעלה מפלגת ועצומה עד מאד והאש הקדושה של רוממות אדמו"ר ז"ל ודבריו הנוראים בערה בלבבו כלבת אש ממש. ולא לחנם הרעיש עליו השטן ארץ ומלואה, כי גם הוא היה משיב כל ישראל בתשובה אם לא היו נתרחקים מאתו ומדבוריו הנוראים: