# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/662/1684/3/

ר' אברהם מבארדיטשוב היה חתן עשיר גדול, וגם הוא בעצמו היה לו מעות הרבה. ואדמו"ר זצ"ל (כפי שידע ברוח קדשו את שרש נפשו רוחו ונשמתו ואת אשר עבר עליו, ואת שאר התעלומות שיש בענין זה ועוד גם בגשמיות היה סבה לזה). צוה עליו לבלתי לעשות שום עסק רק לעסק יומם ולילה בתורה ותפלה. והוא שאל אותו השאלה הידוע "מה נאכל" והשיב לו אדמו"ר זצ"ל וועסטו זיין אמקבל [שתהיה מקבל] ונתמלא מאד ר' אברהם הנ"ל ברגז גדול עבור זה ולא נסע עוד לאדמו"ר זצ"ל עד שעברו שתי שנים. ובתוך כך מסתמא פעלו דבריו ז"ל שירד ר' אברהם הנ"ל מנכסיו ואבד את כל מעותיו עד פרוטה אחרונה, עד שמלא את נפשו לשוב ולנסע שנית לאדמו"ר זצ"ל ואז טפח לו על כתפיו נו אברהמיל ווער האט אויסגעפיהרט, וועסטו מיך חטאש איצטער פאלגין וועסטו זיין אשיינער מקבל, און אז ניט וועסט זיין אפערזשאווירטער מקבל [נו אברהמיל! מי נצח, אם לפחות עתה תצית לי תהיה "מקבל" יפה ואם לא, תהיה מקבל חלוד]. וכן הוה כי ר' אברהם הנ"ל אמץ את רוחו והקשה את ערפו ולא רצה שנית לצית את אדמו"ר זצ"ל. (כי היה איש חיל ומשכיל ומבין בכל עסקי משא ומתן, גם היה ידיו רב לו בכתב ולשון עד שהיה קשה עליו מאד להטות שכמו לסבל בפשיטות על תורה, ולהיות מקבל כאשר צוה עליו אדמו"ר זצ"ל), עד שנתקים בו מכון ממש ככל הנ"ל והוא הודה אחר כך ולא בוש: והוא בעצמו ספר זאת כמה פעמים, ואנכי שמעתי כל זה קצת מאבי הריני כפרת משכבו, וקצת מפי ידידנו הרב אהרן, ששמעו כל זה מפיו בעצמו: