# מה

> מקור: https://rabenu.app/books/kvkby-avr/662/1684/45/

בעיר אחת היה שוחט ובודק ושמו ר' הלל. והיה מקרב לאדמו"ר זצ"ל, ואחר כך נתרחק ולא נסע אליו כמה שנים, ואחר כך חזר ובא אליו ויירא להתראות לפניו, ובקש את איש ממקורביו שילך עמו לאדמו"ר זצ"ל, והלך עמו. ואדמו"ר זצ"ל היה אז בבית המדרש שלו, וכשבאו אל הפתח ויפתחו אותה נפל עליהם פחד ואימה גדולה ונשאר האיש הנ"ל עומד אחורי הדלת ור' הלל הנ"ל נכנס להבית מדרש. ונשאר עומד אצל הדלת, ורבנו ז"ל כשראה אדם עומד אצל הדלת התקרב עצמו אליו ונתן לו שלום, ואמר בזה הלשון: ס'איז דוא הלל, דוא זאלסט גיוועזין ווארטין נאך אביסעל וואלסטו גיוועזין גיקומען צו מיר מיט די זאקין [זה אתה הלל! אם היית מתמהמה עוד מעט, היית בא אלי עם הגרביים שלך] (הינו לאחר מותו). והתחיל ר' הלל לבכות לפניו מאד, כי נפל עליו פחד גדול בשמעו הדבורים האלו מפי אדמו"ר זצ"ל. ואחר כך הוכיח אותו רבנו ז"ל על שנתרחק ממנו זמן רב כזה, ולא נסע אליו, עתה אני אומר לך שתעקר דירתך לעיר אחרת, ואם לא תצית לי בטח תתחרט. ואחר כך נסע ר' הלל ממנו ולא רצה לבא עוד לביתו רק נסע לאיזה עיר הסמוכה לשם ושלח מכתב לזוגתו כי הוא ימכר את חזקת השחיטה שלו והיא תמכר את הבית כי הוא מכרח לעקר דירתו משם. וכן הוה, כי מכר את חזקת השחיטות והיא מכרה את הבית. רק אחר כך נעשה מחלקת משכן אחד שטען כי הוא בר מצרא לביתו לעשות גמר ממכירת הבית ולא ישהה שם כלל רק כשיגמר הדבר יסע משם. ונתרצה לדבר הזה, כי סבור היה שלא יזיק לו דבר קטן כזה, יען כי לא ישהה שם כלל. ונסע לשם ותכף מת שם בעיר הנ"ל ונתקימו דברי אדמו"ר ז"ל: