# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/10/3/

ולעכו”ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא כי־אם על־ידי בחינת יעקב, כמו שכתוב (ישעיה ב): בית יעקב לכו ונלכה באור ה’, כי הוא גלה אלקותו של הקדוש־ ברוך־הוא יותר משאר האבות, כי אברהם קראו הר, ויצחק קראו שדה (פסחים פח.), ושדה הוא יותר משג ונצרך להעולם מהר. ויעקב קראו בית, שהוא מקום ישוב לבני־ אדם יותר משדה, הינו שיעקב קרא את מקום הבית־ המקדש, שהוא מקום התפלה, בית, שהוא מקום ישוב לבני־אדם, כי העלה את התפלה מהר ושדה לבחינת בית, שיש בו תפיסה לבני־אדם יותר מהר ושדה, כי בבחינת בית יש גם לעכו”ם השגה, כמו שכתוב (ישעיה נו): כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, וכשהוא בבחינת בית, כדין אתיקר שמא עלאה כנ”ל. וזה פרוש (תהלים מח): גדול ה’ ומהלל מאד, כלומר: אימתי גדול ה’, כשהוא מהלל מאד – מסטרא דמותא, שהוא בחינת עכו”ם (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב”ר פ’ ט) על פסוק (בראשית א): והנה טוב מאד: מאד – זה מלאך המות). כשהוא מהלל מהם, אזי הוא גדול, כי הוא עקר גדלתו. ואימתי הוא מהלל מהם, בעיר אלקינו הר קדשו, דהינו כשבחינת הר נעשה עיר אלקינו, שהוא ישוב בני־ אדם, בחינת בית, שהוא משג יותר מהר ושדה, דהינו כשמעלין את בחינת התפלה מבחינת הר לבחינת עיר ובית, שאז יש גם לעכו”ם השגה כנ”ל, אז דיקא גדול ה’, כי זה עקר גדלתו יתברך, כשגם הרחוקים יודעים ממנו יתברך כנ”ל: