# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/10/9/

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: אמר לי ההוא טיעא: תא ואחוי לך בלועי דקרח. אזלי, וחזאי תרי בזעי דהוי נפיק מניהו קטרא. שקל גבבא דעמרא, ומשיה במיא, ואנחה ברישה דרמחה, ועילה התם. וכי אפיק הוי אחרך אחרוכי. אמר לי: אצית מה שמעית. ושמעת דהוי אמרין: משה ותורתו אמת, והן בדאין. אמר לי: כל שלשים יומא מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת, ואמרי הכי: משה ותורתו אמת, והן בדאין:

רשב”ם:

בזעי. בקעים, דכתיב: ותבקע האדמה וגו’: קטרא. עשן: שקל גבבא דעמרא. לקח גיזת צמר ושראה במים: ואחרך אחרוכי. הני גבבי, ואף־על־פי ששרו אותה במים: אצית. הסכת ושמע: ושמעת דקאמרי. שהרי ירדו חיים שאולה: כל שלשים יום. כל ראש חדש: בקלחת. שמהפכין אותו כדי שתתבשל:

בלועי דקרח, כדאיתא במדרש (במדבר פ' יח, ירושלמי סנהדרין פ' חלק): קרח מין היה, הינו בחינת העבודת־אלילים, מינות. וחזאי תרי בזעי דנפיק מניהו קטרא – הינו בחינת החרון־אף שגורמים במינות, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה: כל זמן שעבודת־ אלילים בעולם, חרון־אף בעולם. ותרי בזעי זה בחינות תרי נקבי האף, שיוצא מהם העשן, כמו שכתוב (תהלים יח): עלה עשן באפו.

ושקיל גבבא דעמרא – זה בחינת עמר כנ”ל. ומשיה במיא – זה בחינת שעורים, בחינת אסתר ברוח־ הקדש, שהוא בחינת רגלין כנ”ל, כי הרגלין הם אפיקי מים, כי הם בחינת ערבי נחל, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (סוכה נג.): רגלוהי דבר־נש אנון ערבין לה. ערבין זה בחינת ערבי נחל, אפיקי מים. הינו בחינת מרדכי ואסתר, בחינת ידים ורגלים, בחינת המחאת־כף ורקודין כנ”ל.

ואנחה ברישא דרמחא – רמח דא רוח מ”ם, שהוא: מארבע רוחות באי הרוח. כי המ”ם היא ארבע רוחות, שהיא בחינת רוח הצדיק, דנשב בידין ורגלין כנ”ל, וראש הרמח הוא הצדיק, כי ממנו תוצאות הרוח, כמו שכתוב: איש אשר רוח בו כנ”ל. ואפקינהו ואחרך אחרוכי – אחרך, לשון חיים ואריכות ימים, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (עירובין נד:): לא יחרך רמיה צידו, לא יחיה ולא יאריך, והינו: ואחרך אחרוכי – לשון חיים ואריכת ימים, כי על־ידי בטול הגאוה, הינו העבודה־זרה, על־ידי־זה החכמה על תקונה כנ”ל, ועל־ידי חכמה יחיה ויאריך ימים, כמו שכתוב (קהלת ז): החכמה תחיה וכו’.

אמר לי אצית להו, ושמעת דאמרין משה אמת ותורתו אמת – שהן מודין על האמת, כי כשמתקרב את עצמו לצדיקים, כדי לקבל מהם הרוח כנ"ל, ועל־ידי־זה נשבר הגאוה והעבודה־זרה, ואז מכירין אפלו הם, שהם מסטרא דמותא, את גדלת הבורא יתברך שמו כנ"ל.

ואמר לי, כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם להכא, ואמרי הכי: משה ותורתו אמת – פרש רבנו שמואל: בכל ראש־חדש, כי כל דבר יש לו שרש, ושרש התשובה הוא ראש־חדש, כי בראש־חדש אמר הקדוש־ ברוך־הוא: הביאו עלי כפרה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה* (שבועות ט.), וזה בחינת תשובה, והתשובה הזאת נשתלשלה בכל הנבראים בראש־חדש. ובשביל זה גם קרח ועדתו מכרחים לאיזה חרטה בראש־חדש, אבל התשובה אינה מועיל להם, כי עקר התשובה היא רק בעולם הזה, כי מי שטרח בערב־ שבת וכו’ (ע”ז ג), ונמצא בודאי לא נפטרין בזה ההודאה שהן מתחרטין ומודין מדין גיהנם, ועל־כן מהדרא להו גיהנם להכא, כי אין נפטרין בזה. ואף־על־פי־ כן אין גיהנם בראש־חדש כמו בשאר ימים (זוהר תרומה קנ:), והגיהנם של ראש־חדש אינו אלא החרטה, שמתחרטים ומודים ומתבישין, זה בעצמו גיהנם שלהם. וזהו דדיק: מהדרא להו גיהנם להכא, דהינו מה שמהדרא להו להכא, שחוזרים ומודים, הוא הגיהנם שלהם: