# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/11/2/

אך לדבור שיאיר לו, אי אפשר לזכות כי־אם על־ידי כבוד, הינו שיראה שיהיה כבוד השם יתברך בשלמות, שיהיה כבודו לאין נגד כבוד השם יתברך, הינו על־ידי ענוה וקטנות. כי עקר בחינת הדבור הוא מכבוד, כמו שכתוב (תהלים כד): מי הוא זה מלך הכבוד – הינו מלכות פה.

כי כשהתורה באה לתוך דבורים פגומים, לפה פגום, לא די שאין דבורי התורה מאירים לו, כי־אם גם התורה עצמה נתגשם ונתחשך שם מפיו, כמו שכתוב (יהושע א): לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, בחינת (שמות י): וימש חשך, הינו שלא יתגשמו ויתחשכו מפיך, כי על־ידי שאין משגיחין שיהיה כבוד השם יתברך בשלמות, הינו על־ידי גדלות, על־ידי־זה אין יכולין לפתח פה, בבחינת (תהלים יז): סגרו פימו דברו בגאות. כמעשה דלוי בר סיסא, שהעלוהו לבימה, וטפת רוחו עליו, ולא אניבון (ירושלמי יבמות פ’ יב). כי על־ידי הגאות הוא בחינת עבודת־ אלילים, ובעבודת־אלילים כתיב (דברים ז): פסילי אלהיהם תשרפון באש, וכל העומד לשרף כשרוף דמי, וכתותי מכתת שעורה, כמובא בגמרא (ר”ה כח.) לענין שופר של עבודת־אלילים, וכיון שמכתת כתית שעורה, אין לו כלי הדבור לדבר עמהם.

אך כשהוא נזהר ושומר כבוד השם, שיהיה בשלמות, שהוא נבזה בעיניו נמאס, על־ידי־זה יוכל לדבר דבורים המאירים בבחינת (יחזקאל מג): והארץ האירה מכבודו, והם מאירים לו לתשובה, ויכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כנ”ל: