# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/12/3/

ואם יקשה לך: אם התנא היה צדיק גמור, איך בא זה הדבר, שאומר תורתו שיכול לסבל שני משמעות: משמעות טוב, דהינו צדיקים ילכו בם, ומשמעות להפוך, דהינו ופשעים יכשלו בם.

אבל דע, שהתנא היה צדיק גמור, ותורתו זכה מבלי פסלת, ומה שנראה בה משמעות ערמומיות, זה כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלה, כמו שכתוב (משלי ג): משמאלה עשר וכבוד, בשביל זה נפל התנא בשעת אמירת תורתו לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה, לבחינת שמאלה, כדי שעל־ידי זו בחינת שמאלה יקבל שפע ופרנסתו לעולם, ולהמשיך להם עשר וכבוד, כמו שכתוב: משמאלה עשר וכבוד, אבל מצד התנא אין נפתל ועקש. ועל זה צריך הלמדן לידע קדם למודו, שבשעה שיושב ללמד, הצדיק שבגן־עדן צית לקלה, כמו שכתוב (שיר־השירים ח): היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך (וכמובא בזוהר לך לך, דף צב.).

וזה: ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו – הינו כשהלמדן יודע שמע יעקב, שיעקב בן אחותו, בחינת כשרות, שלמד ואמר זאת התורה בכשרות לשמה, ויעקב, הינו התנא, צית לקלה, וירץ לקראתו – ומחבק ומנשק לו, הינו שעל־ידי למודו מתדבק רוח התנא ברוחו, זה בחינת נשיקין, ויביאהו אל ביתו – שמביא את רוח התנא לתוך התורה שלומד עכשו, כי שם ביתו, כמו שכתוב: תוצא הארץ נפש חיה.

ויספר ללבן – לשון ספיר ואור, שרוח התנא מאיר להלמדן ומבאר לו את הדברים האלה – פרש רש"י, שלא בא אלא מתוך אנס אחיו, שנטל ממנו ממונו. פרוש, שרוח התנא מודיע להלמדן, שלא בא התנא לבחינה הזאת, שיסבל תורתו משמעות ערמימיות, אלא מתוך אנס אחיו שנטל ממונו, כדי: בשמאלה עשר וכבוד – כדי להמשיך להם שפע גשמיות. כשידע הלמדן כל זה, יאמר לבן: אך עצמי ובשרי אתה – דהינו שיתקשר הלמדן עם התנא בהתקשרות גדול.

וישב עמו חדש ימים – ויתישב בדבר עם רוח התנא איך לחזר בתשובה, לחדש ימיו שעברו בחשך, בבחינת (תהלים קג): תתחדש כנשר נעוריכי. אבל תלמיד־חכם שד יהודי אינו רואה כל אלה ואינו שומע שמע בן אחותו. ויאמר לו אחי אתה – שלבן חושב ואומר, שגם התנא לא אמר תורתו אלא בערמימיות, ואין בה שום צד כשרות, וחושב שהוא אחיו ברמאות, שכלו רמאות, חס ושלום, ואינו רוצה לחזר בתשובה, ודובר על צדיק עתק בגאוה ובוז: